קציר ועומר באביב

קציר ועומר באביב  \  אהוד קלפון

בשדות הקמה הזהובים, קוצרים חיטה ואוספים עומרים. ראשית ביכורי שבעת המינים, עם תום האביב והחגים. חוגג אייר בשירי שיבולים, בלהט מרחבי פרגים אדומים.     

החוקרים מניחים, שכבר לפני כעשרת אלפי שנים, עם תום תקופת הקרח האחרונה, החל האדם הפרהיסטורי לזרוע חיטה ושעורה ולא רק ללקט בשדות הבר. לשם כך החל לעשות ברירה מלאכותית של שיבולים, שזרעיהן לא נשרו עם הבשלתם, והניבו יותר יבול. אזורנו היה מרכז חשוב באימוץ ותרבות צמחי בר, ובעיקר חיטה ושעורה. מאז שהאדם הפרהיסטורי התחיל לגדל דגנים בשדהו, הוא התיישב במקום אחד, והתפתחו מושבות של עובדי אדמה ומגדלי צאן ובקר. הזורעים בדמעה, נאלצו להגן על יבוליהם מפני עדרי העזים, לכן התפתחה יריבות בין עובדי האדמה לרועי הצאן, הנמשכת עד היום.

בשנת 1906 גילה אהרן אהרונסון  מהמושבה זיכרון יעקב (שנוסדה בשנת 1882) את חיטת הבר שגדלה במורדות ההר ליד ראש פינה, וקרא לה "אם החיטה". מטרתו הייתה לעשות הכלאות בין חיטת הבר עם החיטה התרבותית, כדי לקבל זנים עמידים בפני מחלות ובפני יובש. מאז מחקריו, פותחו זנים רבים שמגדלים היום, הנותנים יבול רב ועמידים בפני מיני מחלות. אלא שבתהליך תרבות החיטה ושעורה, פחתו המינראלים והחלבונים בגרגרים, שאותם מנסים לתקן היום בעזרת הנדסה גנטית. בארצנו מגדלים שדות חיטה בעמקים הצפוניים שמקבלים קרוב ל 500 מ"מ גשם בשנה, ומגדלים שעורה בצפון הנגב, שם היא מסתפקת בכמות של 250 עד 300 מ"מ גשם בשנה.              

השעורה מבשילה ראשונה ונקצרת כבר בפסח, וקציר החיטה נמשך לאורך ימי ספירת העומר עד שבועות. "וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חיטים" (שמות ל"ד- כ"ב). גרגירי החיטה מופרדים מחלקי השיבולים בעזרת קומביין, ונשלחים לאחסון בממגורות הדגן. בשדות השלף כובשים את הקש לחבילות.   

צמחי החיטה והשעורה הם שניים מבין שבעת המינים שהתברכה בהם ארץ ישראל "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש" (תמר), (ספר דברים פרק ח - פסוק ח). אומנם קוראים את מגילת רות בחג ביכורי קציר חיטים בשבועות, אך רות המואבייה הגיעה לשדות בית לחם יהודה, בעת קציר השעורים בחודש ניסן. "בתחילת קציר שעורים הוא זמן הקציר" (רות, א' – כ"ב).

צמח החיטה הוא חד שנתי, חד פסיגי עשבוני, ממשפחת הדגניים. הפרחיה ערוכים בתפרחת הנקראת שיבולת הבנויה מציר, שמשני צידיו יושבות השיבוליות לסירוגין. לכל שיבולית יש שניים עד חמישה פרחים, שני חפים, וכן גלומה עליונה וגלומה תחתונה (הפרחים העליונים בשיבולת עקרים). לכל פרח יש שלושה אבקנים ועלי אחד בעל שתי צלקות מנוצות. בפרחי הדגניים נעשית האבקה עצמית בעזרת הרוח. החיטה הקשה שלטה בחקלאות העבר בארצות הים התיכון, שממנה הכינו קמח לא תופח, שנאפה לפיתות דקות. מקמח החיטה הרכה, התופח במים, אופים היום את רוב הלחמים בעולם.    

שבועות הוא חג חקלאי מהמקרא, "שבעה שבועות תספור לך מהחל חרמש בקמה" (דברים ט"ז , ט- י"ב) ונקרא גם חג הקציר, "וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע  בשדה..." ויקרא כ"ג , 16. חגי שלושת הרגלים, הם חגים המציינים עונות חקלאיות בארץ ישראל. בפסח מתחילה עונת הקציר, בשבועות ראשית עבודת הדיש וראשית הבשלת הפירות, ובסוכות מסתיים האסיף, ומתחילה עונה חקלאית חדשה. בעת הקציר, קיימו אבותינו שתי מצוות לטובת העניים, "לקט" ו"פאה". הקוצרים לא אספו שיבולים שנפלו על האדמה, כך  שהעניים יכלו ללקטן (לקט), וגם השאירו במכוון פאות שדה לא קצורות (פאה), למען הנזקקים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                                                                              

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Comments