חגים ומועדים

חגים ומועדים   \   אהוד קלפון  

 
חגים ומועדים הם ימים טובים, שחלקם מהתורה, חלקם מההיסטוריה וחלקם נוספו אחרי הקמת  מדינת ישראל. המילה חג נולדה בעקבות העלייה לרגל לירושלים בחגי שלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות) שבהם היו כל העם חגים בבית המקדש.

החגים המוזכרים במקרא הם פסח, שבועות וסוכות. שאר הימים הטובים נקראים בתורה "מועדי ה'" והם: יום התרועה בראשון בתשרי (נקרא מאוחר יותר 'ראש השנה') ויום הכיפורים. בימי חג המלאכה הייתה אסורה, כמו ביום שבת. במהלך ההיסטוריה של עם ישראל נוספו גם מועדים אחרים, כמו חנוכה, פורים, ט"ו באב, ל"ג בעומר ט"ו בשבט ועוד. בחגים מהתורה אסורה העבודה, אולם בימים טובים כמו פורים וחנוכה מותר לעבוד (משום שאינם "חגים").

עמי האזור הקדומים חגגו חגים חקלאיים עונתיים. במקומות שבהם הסתמכו רק על הגשמים, הם קבעו את ראש השנה בתחילת ימי הגשמים בסתיו והתפללו לאל בעל (מכאן חקלאות בעל ללא השקיה). באזורים שבהם נהגו לגדל גידולים חקלאיים בהשקיה במשך כל השנה כמו לאורך הנילוס, הפרת והחידקל, הם קבעו את ראש השנה לראשית האביב. במקרא נקבע החודש הראשון של השנה לתחילת האביב (חודש ניסן, כפי שהוא נקרא מאוחר יותר בימי גלות בבל).

התורה קושרת את החגים לעבודות חקלאיות: חג השבועות נקרא "חג הקציר": "וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה" (שמות כ"ג ט"ז). חג הסוכות נקרא חג האסיף: "וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה". על חג השבועות נאמר גם: "וחג שבועות תעשה לך ביכורי קציר חיטים" (שמות ל"ד,כ"ב).

אמנם חג הפסח אינו נקשר לתקופה חקלאית באופן ישיר, אולם מפסח מתחילים לספור שבעה שבועות "מהחל חרמשׁ בקמה" (דברים ט"ז, ט'). מלבד הקשר החקלאי, יש הדגשה על הזיכרון הלאומי של יציאת מצרים והפיכת בני ישראל לעם. חג הפסח מציין את המאורע ההיסטורי הזה של עם ישראל "את חג המצות תשמור שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתיך למועד חודשׁ האביב כי בו יצאת ממצרים..."  (שמות כ"ג, ט"ו).

גם חג הסוכות נזכר פעם אחת בקשר ליציאת מצרים: "בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלוהכם" (ויקרא כ"ג, מ"ג). "וזכרת כי עבד היית במצרים" (דברים ט"ז, י"ב) ואל תשכח בחגיך את העני, הגר, היתום והאלמנה.

בימי בית שני, החכמים קבעו ימים טובים ואף הנהיגו בהם דינים והלכות. העיקריים שבהם הם "פורים", שנקבע בתקופה הפרסית ו "חנוכה" שנקבע בתקופה ההלניסטית בימי מרד  המכבים. מלבד חגים היסטוריים אלה, אין ימים אחרים בעלי מחויבות דתית. ט"ו באב וט"ו בשבט לא היו חגים עם הלכות. עם הקמת מדינת ישראל נקבע יום העצמאות כחג לאומי ונוספו ימי זיכרון ואבל. 
החגים ומקורם: חנוכה הוא חג האורים שנחוג לזכר ניצחון המכבים ועצמאות ביהודה. ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות. יום הכיפורים הוא יום חשבון הנפש תפילה וכפרת עוונות. בל"ג בעומר זוכרים את הצלת תלמידי רבי עקיבא מהמשך המגיפה ויום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי.

סוכות מציין את ישיבת בני ישראל בסוכות במדבר, בעת יציאתם ממצרים. פורים הוא חג של שמחה על הצלת היהודים בימי אחשוורוש מלך בפרס בסוף גלות בית ראשון. פסח מציין את יציאת בני ישראל ממצרים, מעבדות לחירות. ראש השנה הוא יום תחילתה של השנה העברית ויום הדין.

שבועות הוא חג הביכורים וחג מתן תורה. שמיני עצרת הוא היום השמיני של סוכות שבו מתפללים לגשמי ברכה שיחלו לרדת מיד אחרי סוכות. שמחת תורה הוא יום חג שבו מסיימים את קריאת חמישה חמושי תורה (הנמשכת שנה שלמה) ומתחילים מיד לקרוא בספר בראשית.

תעניות: בעשרה בטבת התחיל המצור של הרומאים על ירושלים. צום גדליה, לזכר הריגתו של גדליה בן אחיקם, שהיה מנהיג שארית הפליטה בישראל. בשבעה עשר בתמוז, הובקעה חומת ירושלים על ידי הרומאים. תענית אסתר, לזכר צום אסתר והעם  שישב בשושן, בעקבות הגזירה להשמדת היהודים (שהופרה). בתשעה באב, נחרב בית המקדש הראשון והשני. מועדים אחרונים: יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה. יום חג העצמאות להקמת מדינת ישראל בה' באייר תש"ח.

 

 

 

 

 

                                                                   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                  

 

 

 

 

                                                     

 

Comments