תמוז בפתח

תמוז בפתח  \   אהוד קלפון

 

בשבוע הקרוב ביום ראשון (תשע"א), חל ראש חודש תמוז שמביא עימו נופים שדופים של קיץ. תמוז הוא החודש הרביעי מניסן, והעשירי מתשרי על פי הלוח העברי העתיק, ונקרא על שם האל הבבלי תמוז. ב"לוח גזר", שהוא הלוח העברי החקלאי הקדום שנמצא בתל גזר, נקרא תמוז "ירח זמור" על פי העבודה בגפנים.

תמוז היה אל הצמיחה והפריון אצל הבבלים הקדומים, שמת בנבילת חום הקיץ, והתעורר לחיים עם בוא גשמי הסתיו המתחילים צמיחה חדשה של שדות הדגן. על פי המיתולוגיה השומרית בבלית, תמוז נחטף מאימו על ידי מלכת השאול, אל בטן האדמה. אלות שהתערבו לטובתו, הגיעו לפשרה עם אלת השאול שתמוז יחיה מעל פני האדמה בעונת הגשמים והצמיחה, וישוב לבטן האדמה בעונת היובש ונבילת הצמחים.     

הנביא יחזקאל שחי בבבל והכיר מקרוב את פולחן האל תמוז, מגנה את המנהג שהתקבל אצל יהודי בבל. "והנה שם הנשים יושבות מבכות את התמוז ואלי עוד תשוב תראה תועבות גדולות מאלה (יחזקאל, פרק ה', י"ד- ט"ו).

בשנת 586 לפני הספירה, כבשו הבבלים את ירושלים, החריבו את בית המקדש הראשון והגלו חלק מהיהודים לבבל. חמישים שנה לאחר מכן, כרש מלך פרס, שהכניע את הבבלים, אפשר ליהודים לשוב מבבל ליהודה, כדי לבנות מחדש את בית המקדש בירושלים. עם שיבת חלק מהיהודים לציון, הם הביאו עמם מסורות מבבל וגם את "תמוז" המוזכר כחודש הרביעי אצל זכריה (פרק ח'). הזוהר מכנה את חודשי תמוז ואב "ימי סכנה" (ואשרי האיש הזוכה להינצל המנה).
על פי המסורת, גם חורבן בית ראשון על ידי הבבלים, בשנת 586 לפני הספירה, וחורבן בית שני על ידי הרומאים בשנת 70 לספירה, חל באותו יום בתשעה באב. ימי בין המצרים נקראים הימים שבין י"ז בתמוז, שבו הובקעה חומת ירושלים, עד תשעה באב, יום החורבן.  

החודשים יוני ויולי מקבילים לעתים בחלקם לחודש תמוז. בחודש יוני פונה ההמיספרה הצפונית של כדור הארץ כלפי השמש ולכן קיץ. ב21 ביוני חל היום הארוך ביותר בשנה עם 14 שעות אור ועשר שעות חושך. ביום ה22 ביוני בשעה 12 בצהריים השמש נמצאת בגובה המרבי בשמים, מעל הראש באזורנו, ומתחילה  "לחזור" דרומה. כדור הארץ נמצא בנטייה של 23.5 מעלות כלפי השמש ובגלל זה יש לנו את עונות השנה. מה 22 ביוני, השמש הולכת ומפחיתה מגובה המסלול הקשתי שלה בשמים, וגם מפחיתה את עוצמת קרינתה בהדרגה, עד ליום הקצר ביותר בשנה שהוא ה21 בדצמבר.

בשדות הבור, נבולה הצמחייה החד שנתית בחודש תמוז, ולעומתה, צמחיית גדות הנחלים הירוקה, נמצאת בשיא פריחתה לאורך הקיץ. חז"ל קראו לתקופה של שלושת חודשי הקיץ החמים "תקופת תמוז" הכוללת תמוז, אב ואלול.
בשעות היום החמות, מסתתרים הנחשים במקומות סבוכים ומוצלים ובשעות הערב הנעימות, הם יוצאים לחפש מכרסמים בשדות ובקרבת בתים ומדרכות. בתקופה זו, הטמפרטורות הגבוהות והיובש הרב גורמים לכמישה של צמחייה חד שנתית, והנופים נראים צרובים, צהובים ויבשים.

ובכל זאת, אלו צמחים עדיין בולטים בשולי החורש והשדות. צלף קוצני, המכונה בפי חכמי התלמוד "עז באילנות". הוא איננו אילן אלא שיח קוצני עז, עם פרחים גדולים ומרשימים. בוצין מפורץ שגבעולי פריחתו נראים מסודרים כמנורת המקדש, בולט בנוכחותו. אזוב מצוי (זעתר), עלי הקיץ שלו קטנים, אך ריחו עדיין הולך לפניו. קורטם דק הוא צמח קוצני נמוך המתפשט בשדות מרעה, וחוקרים מנסים להפיק ממנו אינסולין. גזר קיפח, הוא סוכך נבול זקוף, עם קרקפת סגורה כסלסילה, השומרת על הזרעים עד לבוא רוחות הסתיו ומטריו, ועוד רבים אחרים.

 

 

 

 

 

                                                               

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                               

 

  

 

 

 

      

Comments