איכה באב

איכה באב  \  אהוד קלפון

נופי אב דלים וצחיחים, ימי הקיץ כאש לוהטים. שדות השלף כחול צרובים, מראות חרבים בצדי דרכים. צמחי קוצים נבולים זקופים, זרעים רדומים בין רגבים. חמה מכה בסלעי טרשים, רוח ים נושבת בערבים. חולמים על ימים אחרים, עם בוא עבים למרחבים. אורות רכים ומלטפים, עם בוא פריחת החצבים. במשנה, בתענית דף כ"ו כתוב: "משנכנס אב ממעטים בשמחה". חודש אב מכונה "מנחם אב", כי על פי דברי הנביא זכריה "תחל נחמה בחודש אב" (זכריה ח, י"ט). אב הוא החודש החמישי מניסן, והאחד עשר מתשרי.

בחפירות תל גזר בשפלה, התגלתה בתחילת המאה העשרים, כתובת הנקראת "לוח גזר" בכתב קדום, המתארת שנה חקלאית. ירח האסיף היה בתשרי וחשוון, ירח הזרע בכסלו וטבת, ירח לקש, או זריעת גידולי אביב בשבט ואדר, ירח גידול פשתה בניסן, ירח קציר באייר, ירח זמר (בציר) בתמוז ואב, וירח קיץ שחל באלול, נועד לקטיף פירות.   

התקופה שבין י"ז בתמוז לבין תשעה באב, הנקראת "ימי בין המצרים" הם ימי אבל על חורבן בית ראשון ושני, ועל פי חזון הנביאים, אחרי החורבן תבוא הגאולה. השבת שלפני תשעה באב, נקראת "שבת חזון" כי קוראים בה את ההפטרה "חזון ישעיהו בן אמוץ", אחרי זה בא יום תשעה באב, שהוא יום צום ותענית על חורבן יהודה וירושלים, והשבת שאחריו נקראת "שבת נחמו" כי קוראים בה את ההפטרה "נחמו עמי" (ישעיהו פרק מ, א-ב). יש גם יום אהבה ושמחה בט"ו באב, שבו יצאו עובדי האדמה אל הכרמים במחולות. 

בשנת 586 לפני הספירה נחרבה ירושלים והבית הראשון על ידי נבוכדנצר מלך בבל, שהגלה חלק מהעם לבבל והושיב אחרים במקומם. חמישים שנה לאחר מכן בשנת 537 הגיעו עולי בבל לירושלים, עם עזרא הסופר שהנהיג קריאה בתורה, ונחמיה שבנה את חומות העיר.
בשנת 66 לספירה החל המרד הגדול של היהודים ברומאים, שבמהלכו נחרבה ירושלים  (בשנת 70 לספירה) ואחר כך מצדה (בשנת 73 לספירה). לאחר חורבן בית שני, שעל פי המסורת היה בחודש אב, עברה הסנהדרין מירושלים ליבנה  ומשם נדדה בין ישובי היהודים בגליל התחתון, שבהם היו מרכזי לימוד חשובים כגון: באושה, ציפורי, בית שערים, שפרעם ובסוף בטבריה.
אב חל באמצע הקיץ על פי החלוקה התלמודית, שחילקה את עונות השנה לארבעה חלקים שווים. תקופת תמוז אב ואלול, תקופת תשרי חשוון וכסלו, תקופת טבת שבט ואדר ותקופת ניסן אייר וסיוון. האגדה מספרת שמזל חודש אב הוא אריה, כי רק לו יש את העוצמה והכוח להתאושש, ולצאת מחוזק מצרות חודש אב.
בתשעה באב קוראים את מגילת איכה, שחמשת פרקיה רוויים פורענות, חורבן, צער ובדידות, אך יש בה גם רמזי נחמה. מייחסים את כתיבת איכה לירמיהו הנביא שקונן על יהודה וירושלים בעת חורבן בית ראשון, ולאחר הגליית העם. יש לירמיהו גם ביקורת על אלוהים שהביא חורבן על עמו וארצו, כמו הביקורת של איוב על הסבל שהאל גרם לו על לא עוול בכפו.
ירמיהו  עבר מכפר הולדתו "ענתות" אשר בארץ בנימין לירושלים, שם התריע על הסכנה שתבוא מצפון, "כי מצפון תפתח הרעה". הוא תקף בצורה פיוטית את מלכות יהויקים , ואחר כך יעץ למלך צדקיהו לא להילחם בצבאות בבל, כי זה יגמר בחורבן, וכך זה קרה. ירמיהו שנחשב ל"נביא החורבן" התחיל כך את המגילה: "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם...", ועוד שני פרקים המתחילים במילה איכה, בפרק ב, "איכה יעיב באפו" ופרק ד, "איכה יועם זהב".

  

 

 

 

Comments