תשליך חטאים במצולה

תשליך חטאים במצולות  \   אהוד קלפון

 

מנהג "תשליך", הוזכר לראשונה במאה החמש עשרה בספר "המנהגים" שנכתב על יד רבי יעקב הלוי מולין  ממרכז אירופה, שהיה מנהיג רוחני של יהדות אשכנז מחכמי מגנצא. משם נדד המנהג לקהילות ספרד, על ידי רבי חיים ויטאל, שאבותיו עלו מדרום איטליה לארץ ישראל, והתיישב בראשית המאה השש עשרה בצפת של המקובלים. עד מהרה התפשט מנהג זה בקהילות ישראל, על אף שאינו מוזכר במקרא או בתלמוד.

שורשי "תשליך" נעוצים כנראה באגדה, המנסה להעלות את האדם לגבהים, ומכניסה אותו לרזי עולמות עליונים. אנשי הקבלה בצפת אימצו מנהג זה, והוסיפו לו מסתורין והתעלות נפש, כמו תקיעת שופר בחג. גם השם "ראש השנה" אינו מוזכר במקרא, אלה בהקשר אחר בספר נחמיה, פרק ח' פסוק ב: " ביום אחד לחודש השביעי" שכוונתו ראש חודש תשרי. סודו של "תשליך" באמונה, ובשינוי דרכים במחילה. שקיעת עוונות במצולה, ביום שקילת חטאים במאזני ראש השנה.  

פסוקי תפילת תשליך, לקוחים מספר מיכה, פרק ז', פסוקים י"ח – כ': "מי אל כמוך נושא עוון, ועובר על פשע לשארית נחלתו, לא החזיק לעד אפו, כי חפץ חסד הוא. ישוב ירחמנו, יכבוש עוונותינו, וישליך במצולות ים כל חטאתם...".   

פסוקים אלה, ופסוקים אחרים מספר תהילים, נאמרים ביום א' של ראש השנה אחרי תפילת מנחה, בטרם שקיעת החמה. נוהגים להתאסף על חוף הים, על גדות נחלים, ליד מעיין או באר. בזמן הקריאה, משליכים אבן קטנה למים על מנת שתשקע למצולות עם העוונות, וגם מנערים בגדים וכיסים, מחטאים שנדבקו בהם. אם חל ראש השנה בשבת, דוחים את היציאה לתשליך בשדות, ליום השני של החג.  

בראש השנה, שהוא יום הדין ובריאת העולם על פי מסורת ישראל, יש הנוהגים  לצאת  אל הטבע כדי להתפעם מנופי הבריאה ולהתחבר עימם. הולכים גם אל מאגר מים בשדות, כדי לקיים את טקס "תשליך", המאפשר הטבעת  חטאים, במסגרת חברתית חווייתית.    

תשליך הוא מנהג סימבולי, המהווה חלק מהמנהגים והתפילות של עשרת ימי תשובה וחשבון הנפש, לקראת בוא יום הכיפורים. בימים אלה, בעת שקיימת חרדת "אל נורא עלילה", שבים רחמי המחילה, לאור המסילה, בשערי הנעילה. כשלי לשון של בני אדם מותרים, אם בתום לבב נאמרים. אין מחילה לחוטאים במחזורים, המחפשים מחיקת עוונות רק ביום הכיפורים. נפש ישרה מתנקה, וכעסיה נשכחים, אך חובות אדם לאדם נשמרים, גם לאחר הימים הנוראים.   

על מנת לקיים את טקס תפילת "תשליך" מעל גבעות נופית, אפשר לצפות מזרחה על נחל ציפורי, מערבה על בריכות הדגים של קיבוצי עמק זבולון, ורחוק יותר על הים בזמן השקיעה. אם רוצים להדר במצווה, יורדים מנופית עד לנחל ציפורי. במורד אפשר ליהנות מחורש ירוק של אלת המסטיק, אלון מצוי, עצי חרוב, קידה שעירה, ומקבצי נשירים של אלון תבור ולבנה רפואי.

לאורך הנחל, נובעים מעיינות בכל ימות השנה, המאפשרים זרימת מים, וקיום צמחיית נחלים רעננה, בשלהי הקיץ ובראשית הסתיו. בולטים עצי ערבה, שיח אברהם, קנה מצוי, פטל קדוש, הרדוף הנחלים, צמחי נענע, שנית גדולה ועוד.  לאחר השלכת אבנים עם חטאים בנחל ציפורי, אפשר לחצותו, ולעלות על התל ממול עד לפסגת האלון. הולכים במעלה התל, בין חצבים פורחים בלבן, לכבוד ראש השנה.   

                  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                     

 

Comments