תחפושות בפורים ובטבע

תחפושות בפורים ובטבע  \  אהוד קלפון

 

מנהג התחפושות בפורים אינו מוזכר במשנה, בתלמוד או בכתבי חכמים מראשית ימי הביניים. עדות כתובה ראשונה על כך, אפשר למצוא בספריו של רבי קלונימוס "אבן בוחן" ו"מסכות פורים" מהמאה ה 13 ו 14 . יש חוקרים הטוענים שמנהג התחפושות בקהילות היהודיות באירופה, הושפע מקרנבל המסכות שהחל בוונציה במאה השלוש עשרה, ונערך בראשית האביב. מקור הקרנבל בא מחגי האביב של עמי אירופה הפגאניים, שאפשר ערבוב של המעמדות במעטה של מסכה ותחפושת. רבי קלונימוס שכתב ותרגם ספרים רבים, מספר בביקורת על יהודים שנהגו ללבוש בגדי ערלים והתהוללו בפורים. רבי יהודה מינץ מהמאה ה 15 באיטליה תיאר מה מותר ומה אסור בסוגיית המסכות לפורים, והוא מעיד שראה גדולים וחסידי עליון מתחפשים בפורים. מאוחר יותר התקבל מנהג זה בקהילות ישראל, שראו בסיפור המגילה דמויות מחופשות.

אסתר הסתירה את זהותה היהודית והתחפשה לדמות אחרת, בבואת לבית המלך אחשורוש. מרדכי התנהג בפרהסיה כאחד מפקידי המלך, ולא נראה שונה מאחרים, אך שמר על יהדותו בצנעה. הפורענות שתכנן המן להביא על היהודים, התהפכה וחזרה אליו ובניו, וחודש אדר נהפך מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב (מגילת אסתר ט, 22). בתלמוד הבבלי במסכת מגילה כתוב "חייב אדם להשתכר בפורים עד לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", מעין תחפושת לנפש. מכאן נולד המנהג של תהלוכות עדלאידע (עד לא ידע) בפורים, שהחל בשנות השלושים של המאה העשרים בארץ ישראל, ונמשך עד היום.  

בעולם החי והצומח, התפתחה תופעת החקיינות, ההסוואה וההטעיה, כדי לשרוד. יצור לא ארסי כמו נחש המטבעות (מטבעון) "אמץ" לעצמו את הצבעים ואת המראה של צפע, וטורפים רבים לא מעיזים להתקרב אליו. בפרחי דבורנית הדבורה, אפשר לראות דרכי הטעייה, המאפשרים לה למשוך חרקים להאבקת פרחיה ללא תמורה.
במדבריות דרום אפריקה גדל צמח סוקולנטי בשם "צמח האבן" שעליו דומים לאבנים, ואוכלי עשב לא מבחינים בו. התפרחת של צמח הלוף מפיצה ריח של חומר רקוב המושך אליו זבובי זבל. הם גולשים אל תוך התפרחת וגופם מתמלא אבקה, בנסותם לצאת מהמלכודת. כאשר הם מצליחים לטפס ולצאת, הם נכנסים ללוף אחר ומאביקים את פרחיו. הם טועים שוב ושוב מריח הרקב המושך של הלוף, ולא מרוויחים דבר לעצמם כי אין שם שום דבר רקוב לאכול. במרכז תפרחת הסוכך של גזר קיפח, מרוכזים פרחים צפופים מנוונים בצבע שחור הנראים כחרק. הכתם השחור בולט על רקע הצבע הלבן של פרחי הגזר, וחרקים הרואים "חרק" יושב במרכז התפרחת, נוחתים לידו כדי לזכות במזון, ומאביקים את הפרחים ללא תמורה.     

בעלי חיים במדבר נראים בהירים, יצורים בסביבה כהה נראים כהים, אך הזיקית משנה את צבעיה בהתאם לסביבתה. החרק הנקרא מקלון, נראה בתנוחתו כמו מקל או ענף קטנטן של עץ, וקשה להבחין בו עד שהוא מזיז את רגליו. בעופות קרקע כגון תמירון וחגלה, הביצים והאפרוחים מוסווים היטב וקשה לגלותם. לעכביש הפרחים הצהוב, יש אותו צבע של הפרח, המסתיר אותו מעני חרקים. כאשר החרקים נוחתים בפרח כדי ליהנות משפע האבקה שבו, הם מיד נטרפים על ידי העכביש. על הכנפיים של מיני פרפרים, "מצוירים" עיגולים הנראים מלמעלה כעיניים גדולות מפחידות, המצליחות להבריח את אויבי הפרפרים. לבעלי חיים ארסיים כגון עקרבים, נדלים ארסיים, דבורים, צרעות, צפעים ועוד, יש צבעי אזהרה בשילובים של אדום, צהוב, כתום, שחור ולבן. יש בעלי חיים כמו אופוסום ומיני חיפושיות המתחזים למתים בשעת סכנה, וניצלים מטורפים המעדיפים יצורים חיים שזזים.

 

       

Comments