רוחות אייר

רוחות אייר \  אהוד קלפון

רוחות אייר מהתלות בנופים ירוקים, קרני חמה לוהבות בפרגים אדומים. סופות שרב לוחכות אדי שחקים, פוחת דור הפרחים מעונת הגשמים. רחשי קמה חולפים בגלי שיבולים, לאט נמוג האביב בצדי דרכים. אייר נחשב לחודש הבריאות והרפואה אצל המקובלים, על פי רמז ראשי התיבות " אני יי רופאך". רבי נחמן מציין בכתביו, שכל הרפואות באות מן הארץ, על כן בעת שהארץ נותנת יבולה בחודש אייר, אזי יש כוח יותר בכל הרפואות. אייר עתיר מועדים ואירועים משמעותיים עבורנו כגון יום העצמאות, ל"ג בעומר, יום ירושלים ועוד.  

אייר או איירו, הוא השם הבבלי של החודש השני מניסן והשמיני מתשרי. כמו שמות החודשים האחרים בלוח העברי, גם השם אייר הובא לירושלים על ידי עולי בבל. אייר במקרא נקרא "ירח זיו" ככתוב: " בשנה הרביעית יוסד בית ה בירח זיו" (מלכים א, פרק ו, פסוק ל"ז), וגם " בחודש זיו הוא החודש השני למלוך שלמה על ישראל..." (מלכים א, פרק ו, פסוק א). מזל החודש הוא שור, שסימל את הקשר לעבודות האדמה, ולתבואות השדה הנקצרות בעונה זו.  

בלוח גזר, מתוארות העבודות החקלאיות שעשו אבותינו בתקופת המקרא בחודשי השנה, שהחלו בתשרי והסתיימו באלול. זה כולל אסיף, זריעה, קציר זמירה ועוד. לוח גזר, היא אבן גיר קטנה שנמצאה בחפירות תל גזר, בשנת 1908 על ידי ארכיאולוגים בריטיים, ועליה חרוטות תשע שורות בכתב עברי עתיק. באחת השורות מכונה חודש אייר "ירח קציר שעורים".  חודש אייר חל בימי ספירת העומר הנמשכים שבעה שבועות, מפסח עד שבועות. "שבעה שבועות תספור לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות" ( דברים ט"ז, ט).

החוקרים מניחים, שכבר לפני כעשרת אלפי שנים, עם תום תקופת הקרח האחרונה, החל האדם הפרהיסטורי לזרוע חיטה ושעורה ולא רק ללקט בשדות הבר. לשם כך החל לעשות ברירה מלאכותית של שיבולים, שזרעיהן לא נשרו עם הבשלתם, והניבו יותר יבולים. אזורנו היה מרכז חשוב באימוץ ותרבות צמחי בר, ובעיקר חיטה ושעורה. מאז שהאדם הפרהיסטורי החל לגדל דגנים בשדהו, הוא התיישב במקום קבע, והתפתחו מושבות של עובדי אדמה. הזורעים בדמעה, נאלצו להגן על יבוליהם מפני עדרי העזים, לכן התפתחה יריבות בין עובדי האדמה לרועי הצאן, הנמשכת עד היום.

בשנת 1906 גילה אהרן אהרונסון את חיטת הבר שגדלה במורדות ראש פינה, וקרא לה "אם החיטה". מטרתו הייתה לעשות הכלאות בין חיטת הבר עם החיטה התרבותית, כדי לקבל זנים עמידים בפני מחלות ובפני יובש. מאז מחקריו, פותחו זנים רבים הנותנים יבול רב ועמידים בפני מחלות. אלא שבתהליך תרבות החיטה והשעורה, פחתו המינראלים והחלבונים בגרגרים, שאותם מנסים לתקן בעזרת הנדסה גנטית. מגדלים חיטה באזורים עתירי גשמים בעמקי הצפון, ושעורה המסתפקת בפחות מים, בנגב הצפוני. השעורה נקצרת בחודשי ניסן ואייר, והחיטה במהלך חודש סיוון.   

צמחי חיטה ושעורה הם שניים מבין שבעת המינים שבהם התברכה ארץ ישראל "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש"  (ספר דברים פרק ח - פסוק ח). אלה צמחים עשבוניים חד שנתי ממשפחת הדגניים, ופרחיהם מאבקים על ידי הרוח בהאבקה עצמית. החורף של שנת תשע"ב (2011 – 2012) היה גשום מעל הממוצע הרב שנתי ברוב חלקי הארץ, ומפלס הכנרת עלה ביותר משני מטרים. בגלל הגשמים המאוחרים, פריחת האביב מאריכה עוד מעט ימים, וחלק מהצמחים פורחים מעתה עד ראשית הקיץ. אפשר לראות בימי מעבר אלה, תערובת של מסיימים ומתחילים, כגון תורמוס כחול, חרצית עטורה, סייפן התבואה, חוטמית זיפנית, תגית מצויה, שלמון יפואי, בוצין מפורץ, קיפודן מצוי, קורטם דק, גזר קפח, דרדר הקורים, פגם מצוי, קידה שעירה, לבנה רפואי ועוד.      

 

 

Comments