גדעון ומעיין חרוד

גדעון ומעיין חרוד  \  אהוד קלפון

בספר שופטים מסופר שהמדיינים פלשו לעמק יזרעאל וישחיתו את יבוליו. "והיה אם זרע ישראל ועלה מדיין ועמלק ובני קדם ועלו עליו. ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ עד בואך עזה, ולא ישאירו מחיה בישראל ושה ושור וחמור" (שופטים פרק ו' פסוקים ג – ד). "וכל מדיין ועמלק ובני קדם נאספו יחדיו ויעברו ויחנו בעמק יזרעאל (ל"ג).

השופט גדעון בחר 300 לוחמים למתקפת לילה על מחנה מדיין וכך הוא הכניע את המדיינים והבריחם מהעמק.  "וישכם ירובעל הוא גדעון וכל העם אשר איתו, ויחנו על עין חרוד, ומדיין היה לו מצפון מגבעת המורה בעמק" (פרק ז', א).

ויורד את העם אל המים ויאמר ה אל גדעון, כל אשר ילוק בלשונו מן המים ... תציג אותו לבד, וכל אשר יכרע על ברכיו לשתות. ויהי מספר המלקקים בידם את המים אל פיהם שלוש מאות איש. ויאמר ה את גדעון בשלוש מאות איש אושיע אתכם ונתתי את מדיין בידך וכל העם ילכו איש למקומו (פרק ה, פסוק ז).

מעיין חרוד הוא מעיין העתק הנמצא לרגלי הגלבוע, במערב עמק חרוד, שמימיו המתוקים זורמים בכל ימות השנה. המים הזכים משקים צמחייה עשירה מסביבו, וממלאים בריכה הנמצאת בשמורת הטבע. נחל חרוד מנקז את עמק חרוד מזרחה, לעבר בקעת הירדן ונהר הירדן.

בראשית שנות העשרים של המאה העשרים, התיישבו כאן החלוצים הראשונים שעבדו בייבוש ביצות העמק. הצעירים שהגיעו בעלייה השנייה והשלישית, בנו את קיבוץ עין חרוד, הנקרא על שם מעיין חרוד, וקיבוצים נוספים בעמק. בשנת 1936 – 37 הוקמו ישובי חומה ומגדל. הם חרשו את השדות שיובשו מהביצות וחפרו בריכות לגידול דגים, כי המים מצויים כאן בשפע.

עמק חרוד ששטחו 40 קמ"ר, נמצא ממזרח לעמק יזרעאל וממערב לעמק בית שאן. חלקו הצר גובל במורדות הצפוניים של רכס הרי הגלבוע, ובמורדות הדרומיים של רמת צבאים, אשר בהרי יששכר. יהושע חנקין (גואל אדמות העמק) ואשתו, קבורים בגן הלאומי מעיין חרוד וביתו משמש היום כמוזיאון להתיישבות בעמק. בשנת 2010, מלאו 100 שנה להתיישבות העברית הראשונה בעמק יזרעאל.

העמים שחיו בעבר ההיסטורי באזורנו, רצו לשלוט על אדמות עמק יזרעאל הפוריות שבהן גדלה תבואה רבה ובעיקר חיטה. העמקים שימשו נתיב רצוף ונוח למעבר סחורות וצבאות, בין מזרח למערב, וכאן עברו הגבולות של שבט זבולון, יששכר ומנשה. בשנת 1910 הוקם הישוב העברי הראשון, בעמק יזרעאל (בעת החדשה), על ידי "אנשי הקואופרציה" במרחביה.

יהושע חנקין רכש 9500 דונם של אדמות פולה בעמק יזרעאל, שעליהן נבנתה חצר מוגנת עבור המתיישבים, ובשנת 1929 נבנה במקום קיבוץ מרחביה. המתיישבים סבלו מהתקפות, ממים מזוהמים ומחלת הטיפוס, ורבים מתו מקדחת.                                            

בעליה הציונית הראשונה (1904 – 1882), נבנו בעיקר מושבות איכרים, כגון ראשון לציון, פתח תקוה, זיכרון יעקב, ראש פינה ויסוד המעלה. בעליה השנייה (1904 – 1914), נבנתה חווה חקלאית בשם "חוות כנרת", ליד הכנרת, בשנת 1908 שהכשירה פועלים חקלאיים.

הקיבוץ הראשון בישראל "דגניה", המכונה "אם הקבוצות", הוקם בשנת 1912 . קבוצת כנרת שבה חי א. ד. גורדון, הוקמה בשנת 1913 ועוד ישובים.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, היה רעב בארץ, ולא הייתה עלייה. אך עם סיומה, וכיבוש הארץ על ידי הבריטים, המשיכו לבוא חלוצים בעלייה השלישית (1923 –  1919) ובנו ישובים רבים. בזמן זה, נוספה עוד צורת התיישבות חדשה בשם מושב עובדים.

נהלל היה המושב הראשון שהוקם בשנת 1921 על אדמות עמק יזרעאל, על ידי יוצאי הקיבוצים ואנשי העלייה השלישית. המתיישבים הראשונים בעמק עסקו בעיקר בייבוש הביצות, ובראשית המנדט הבריטי, התחדשו המאמצים לרכוש עוד קרקעות להתיישבות. במהלך השנים, העיירות והישובים העירוניים בארץ, קלטו את עיקר העולים, והעיר תל אביב, שהוקמה בשנת 1909 הלכה וגדלה.

גבולות עמק יזרעאל הם: עמק זבולון ומפרץ חיפה במערב, הגליל התחתון בצפון, הר תבור, גבעת המורה ועמק חרוד במזרח והר הכרמל עם רמות מנשה בדרום. הבקעה המרכזית של עמק יזרעאל, מתחלקת לשני אזורים עיקריים.

בקעת מגידו ועמק חרוד, ויש גם שלוחות ממזרח, שהן בקעת כסולות וחבל תענך. בקעת מגידו היא הבקעה המרכזית של עמק יזרעאל, צורתה משולש בין הכרמל, הרי השומרון והר תבור ושטחה 380 קמ"ר. העמק מנוקז על ידי נחל הקישון אל מפרץ חיפה ואל הים התיכון. הקרקע שטוחה ואטומה ומורכבת ברובה מאדמה אלוביאלית (סחף) שהיו בה ביצות ושיטפונות בעבר.

עם תחילת ההתיישבות היהודית בעמק בראשית המאה העשרים, הוקמו מפעלי ניקוז ונעלמו הביצות. במועצה האזורית עמק יזרעאל יש שטח של 350 אלף דונם שרובם אדמה חקלאית.

                                                 

 

 

 

 

 

 

 

                                                               

 

 

                                               

 

 

 

 

 

 

                                                       

            

Comments