אור חנוכה בצינת החשכה

אור חנוכה בצינת החשכה  \  אהוד קלפון

 

בסהר ירח של סוף כסלו, הנרות הללו דולקים, עם שירים וסיפורים של שנים. כרכומים וחג האורים, מאירים את הדרכים, ומסמלים תחיית ארץ ושדותיה בחריש וניסים. חג החנוכה השנה (תשע"ב), מתחיל ביום הקצר ביותר, ב 21 בדצמבר, ואור הנר מגרש את עלטת הלילה הארוך בשנה. בימים שחונים אלה, אין עננה והשמש חמימה, אך עם רדת החשיכה גוברת צינה מעיקה.
היום הראשון של חג האורים, מתחיל בכ"ה בכסלו, ומדליקים את הנר הראשון בערבו של כ"ד בכסלו. בסביבות שנת 165 לפני הספירה, אנטיוכוס הרביעי (המכונה אפיפנס), שמושבו היה בסוריה, שלט על חבלי ארץ ישראל ועל ירושלים. הוא אסר על היהודים לקיים את דתם, וניסה לאלצם לקבל את תרבות יוון (הלניזם), כמו שאר עמי האזור. מתתיהו החשמונאי וחמשת בניו (יוחנן, שמעון, יהודה, אלעזר, ויונתן) החלו את המרד ביוונים, גייסו את העם, והצליחו לגרש את לגיונות אנטיוכוס מירושלים, ולחנוך את בית המקדש.
מאז הימים ההם, הדליקו בכל בית יהודי מנורות שמן, ואחר כך נרות חנוכה, במשך שמונה ימים. אור היום הולך וגובר, עם התארכות הימים והתקצרות הלילות, עד לשוויונם באביב, ב 22 במרץ. בסוף חודש כסלו, הולכת ונעלמת לבנה דקיקה, המופיעה שוב במולד חודש טבת וגדלה באפלה.  
בתלמוד יש מחלוקת בין הלל ושמאי על אופן הדלקת נרות חנוכה (אז פתיל בשמן). שמאי אומר: "יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך". הלל אומר: "יום ראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך" (תלמוד בבלי, שבת, כ" ע"ב). היו חכמים שטענו שעונת החורף בארץ ישראל, היא בת חודשיים וחצי, וכך אמרו: "חצי כסלו, טבת וחצי שבט- חורף". גם היום אנו רואים שאין העונות שוות באורכן לאורך השנה, בניגוד ללוח העונות האזרחי הסימטרי שמקורו באירופה. בעיקרו, הוא מורכב משלושה חודשים בכל עונה.
חודש כסלו מופיע פעמיים במקרא, בספר נחמיה, ובספר זכריה. הקשת היא סמל  החודש, שיש בו גם גשם וגם קרני שמש הנשברות בטיפות המים כמו במנסרה (פריזמה), ויוצרות קשת בענן. כסלו וטבת הם חודשי השלכת בעצים הנשירים באזורנו, המתעוררים כבר בחודש שבט עם ניצני אביב. נבטי דגן ירוקים מכסים את שדות העמקים, ונבטי הבר מכסים את רכסי ההרים והדרכים.

כבר פורחים נרקיסים בסביבה, גם כרכום, סתוונית, רקפת וכתמה. ריכוזים גדולים של נרקיסים, נראים בדרום הכרמל ליד חורבת חרמש, ובתל אנפה בעמק החולה. לנרקיס יש בצל חד שנתי, המקדים לפרוח בעונת החורף, ועליו הצרים מקדימים את הפריחה. הגלדים החיצוניים, מתרוקנים ממזונם במשך עונה אחת, ומתייבשים לאט. בתוך הבצל מופיעים גלדים מעובים מלאי מזון, המהווים את הבצל החדש של העונה, שנוצר מניצן. מכאן שכל הגלדים הנוצרים בבצל בשנה האחת, מתרוקנים בשנה השנייה, ואפשר לראות את הבצל הישן צמוד לבצל החדש.

משטח צפוף של רקפות, מכסה את גבעת הרקפות ברמת מנשה, סמוך לגלעד – אבן יצחק. לרקפת יש פקעת רב שנתית, המכילה חומרי תשמורת רעילים, המונעים מבעלי חיים לכרסמה. הפקעת נכנסת לתרדמת קיץ ומתעוררת לפעילות, עם רדת גשמי החורף. פריחת פרח יחיד נמשכת שלושה שבועות, אך פריחת כל השדה נמשכת מינואר עד ראשית אפריל. ראש הפרח כפוף כלפי מטה, להגנה על אברי הרבייה מחדירת מי הגשמים.
סתוונית היורה, מוציאה פרחים בעזרת מזון שנאגר שנה קודמת בפקעת חד שנתית, המתרוקנת מחומרי המזון, ונוצרת פקעת חדשה. בשנה לאחר מכן, הפקעת המלאה מוציאה שורשים, עלים ופרחים, עד שהיא מתרוקנת ומפנה את מקומה לפקעת אחרת.
Comments