יונה והקיקיון

יונה והקיקיון  \  אהוד קלפון


יונה הגלילי שמע קולות,

ניתבו דרכו למסילות.

 

"לך אל מדבר החולות",

עם מסר לעיר המחולות.

 

יונה ברח לחוף מבטחים,

מצא ביפו ספינה ומלחים.  

 

לא יגלוהו מלאכים,

ברעש גלים לוחכים.  

 

התרחק מאל החופים,     

אל מרחבי ים הכשפים.   

 

רוחות עזות ונחשולים,  

נקרע מפרש וחבלים.      

 

גבהו גלים כהרים,  

קול זעקה ושברים.  

 

התפללו לאלים,   

לשכך זעם גלים.   

 

נרדם יונה בספינה,  

העירוהו לתחינה.

                                             

הודה שבגינו הגלים,

עליו זועמים האלים.

 

ברח מאל העברים,

והביא המשברים.  

 

הושלך יונה למעמקים,

נשא תפילה לשחקים.                                                      

 

דג הביאו לחוף תרשיש,

קם על רגליו והתאושש.

 

קול קרא שוב ליונה,    

לצאת מיד בלי המתנה.   

 

"לך אל נינווה הרעה",                          

בירת אשור הרשעה.

 

שליחות יונה חשובה,

להחזיר עיר בתשובה.   

 

הם נטשו אליליהם,

חלפה גזרה מעליהם.   

 

הוא שב למדבר החולות,

צפה מרחוק במחולות.  

 

עייף יונה משליחותו,

חיפש צללים לפדחתו.

 

נבל קיקיון ועליו,

אכלו תולעים שורשיו.    

 

כאב ראשו בחמה,

בלב חולות שממה.

 

יונה התלונן לאל עליון,

על מות שיח הקיקיון.   

 

חשף האל חולשתו,

בדאגה לרווחתו.

 

          ניצלה נינווה מרשעתה,

הלכה בדרכי צדקתה.

                                                          

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                         

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Comments