יוסף ואחיו

יוסף ואחיו  \  אהוד קלפון

 

אהב יעקב את רחל,

נולדו יוסף ובנימין.

נפטרה רחל בנדודים,  

חיי יעקב אבודים.  

 

התפנק יוסף אצל אביו,

קיבל כותונת פסים באביב.  

מלאו אחיו עלבון קנאה,

שמרו בליבם כעס טינה.    

 

אמר יוסף לאחיו,

שמעו החלום שחלמתי.

שדות דגן עלו בשנתי,

אלומות שעורים אספתי.

 

קמה אלומתי וניצבה,

כרעו אלומותיכם לרגלה.    

                   שמש וירח בלילה,

כרעו אלי עם כוכבים.

                                                        

יצאו אחיו לרעות צאנם,

נשלח יוסף לראות שלומם.

בא לעמק דותן בחמה,

רצו להעלימו בדממה.  

 

ראובן מנע מיתתו,

על אף מעללי רעתו.  

יהודה אמר למכור אותו,  

כך תאבד לעד חירותו.  

 

יוסף נמכר לישמעאלים,

היה בנדודיו נושא כלים.   

אחיו טבלו בדם כותונתו,

בשורה רעה ליום הולדתו.

 

ראה יעקב בגד פסים,  

זיהה כותונתו והבדים.

"חיה רעה אכלתהו,

טרוף טורף יוסף"

                                                     

אורחת הגמלים באה לנהר,  

נמכר יוסף לשר פוטיפר.

ראש טבחים הכין מעדנים,    

אשתו סיבכה עלם במדנים.    

 

יוסף הושלך לבית הסוהר,

התחבר לשרים עם תואר.

שר המשקים ושר האופים,

חלומם פתר כמו בכשפים.

 

שב שר המשקים לבית המלוכה,

זכר את יוסף, זכה לתמיכה.

פתר לפרעה חלומותיו,

התמנה לשר ממגורותיו.

 

גברה בכנען הבצורת,

במצריים דגני שיבולת.   

ירדו האחים בשיירה,

זיהה אותם יוסף בעיירה.

                                                         

 ציווה לעצור קנייתם,

נמצא גביע באמתחתם.  

גבר ייאושם ודאגתם,

כאב כשלון משימתם.

 

בארץ נוכרייה צפו מותם,

הלך יוסף לראותם.

דיברו על לבו ברוב חרדתם,

גברו רחמיו הלך לקראתם.

 

צפה באחיו ההמומים,

מחפשים מפלט דוממים.

הכניסם לבית ממגורות,

מילא מטענם בסחורות.

 

הליט בידיו את פניו,

דמעות זלגו מעיניו.

התגבר על רגשותיו,

השמיע את מילותיו.

                                                         

שמעו את דבריי אליכם,

אני יוסף אחיכם.

התקרבו אלי, אני עמכם, 

קחו דגנים ואת כספכם.

 

ויישאו את קולם בבכי,

על הרעה אשר עשו.

יוסף אמר: אין זה בגללכם,   

זה רצון האל להצילכם.  

   

העוד אבינו חי בכנען,

ואחי הצעיר בנימין?

הביאו את בני ביתכם,

ושבו בארץ גושן.

 

גדלו בני יוסף במצריים,

מנשה ואחיו אפרים.

השביעם לקבור עצמותיו,

בארץ בחירת אבותיו.

 

 

 

                                                        

 

Comments