אדם בנוף סביבתו

אדם בנוף סביבתו   \   אהוד קלפון


אדם הוא נוף שחר חייו,     

זיכרון מראות כיסופיו.

 

נופי חזיון חלומותיו,

תבונת מעשי ידיו.   

 

שלוות שדות קדומים,

ערפלי שחר עמומים.   

 

זוהר קרני דמדומים,

אורות שקיעה קסומים.   

 

רוחות סבכי חורשים,

הדי קולות רועשים.

 

זחלי לילה רוחשים,        

אגלי טללים לוחשים.   

 

עבים ברום שחקים,  

הד רעמים בעמקים.

 

רגבי תלמים צוהלים, 

משט אורות וצללים.   

                                                                    

עם ראשית הפגמים,  

קשרי קיום נפרמים.

 

שוכני ארץ נרדמים,  

מראות קדם נעלמים.

                                                                      

רביבי מטר נדחקים,      

זרמי נחל נמחקים.       

 

רגבי עפר נשחקים,      

קוץ ודרדר נדלקים.        

 

רוחות שרב בחופים,

גלי הים סוחפים.

 

                    רגבי תלמים חרושים,

                    שדות שלף נטושים.

 

בתי גידול צפופים,

נופי הבר חשופים.                                      

 

 

 

 

 

                                               

 

 

 

 

 

                                                          

 

 

 

 

                                                      

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                           

 

 

 

Comments