מראות וזיכרונות

מראות וזיכרונות  \  אהוד קלפון

 

אדם הוא נוף נעוריו,

זיכרון ספרי גיבוריו.  

 

ריחות פרחי הדריו,

עוטפים פתחי שעריו.  

 

שלוות לבב בעיניו, 

בצל שריגי גפניו.

 

רחש המיית כיסופיו,

לגלי ים וחופיו.

 

מילות כתבי עקבותיו,

בזוהר אור מסילותיו.

 

מראות דרכי מסעותיו,

בחזיון חלומותיו.

    

הולך איתן בשדותיו,

לא יימוט ממשאותיו.

                                                         

זוכר שמחת עתותיו,

במי נחל וגדותיו.

 

דרכי ארץ מידותיו,

בקול דממה מילותיו.  

 

שיר נועם הליכותיו,

במעלות קורותיו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                     

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Comments