נוטה שכמו

נוטה שכמו  \  אהוד קלפון

שב אדם מעמל יומו,

ליל עוטף תהומו.  

 

                    נושא תלאות קיומו,   

                    שקיעת ערב ניחומו.  

 

בשמי רוח עולמו,

בשדות קמה מקומו.  

  

                    בזיעה אוכל לחמו,    

                    ריח סמדר בכרמו.  

 

עקבי אבות בדמו,

שירי יוגבים נעמו.   

 

                    דרך ענווה קסמו,

                    נוטה בצרה שכמו.  


צועד במסע קיומו,

מראות עבר בחלומו.  

                                                              

 

  

 

 

Comments