שיבה לשדות

שיבה לשדות  \  אהוד קלפון


חרבה ארץ יבשו נופיה,

סלעים קרחים בהריה.

 

נבלו שריגי גפניה,

חוחים כיסו פניה.  

 

פזורים בתבל אוהביה,   

ריקים היו מרחביה.

 

הדי שרפים לחשיה,

ביצות כילו אנשיה.

 

מסוף מערב חלמו עליה,

לחונן עפרות רגליה.


                     בנכר כתבו משוררים,

                    לבוא להתיר נדרים.


מילות תקווה בשירים,

ערבים צלילי מתרים.

 

זיכרון תולדות ימיה,

חבוי בקסמי נעוריה.

 

זוהר מראות נופיה, 

זיו חמה בפניה.

                                                                               

חזו שרידיה בניסים,

הותרו כבלי אנוסים.   

                                       

גילו עקבות השבילים,

בלב  סבכי מכשולים.

 

נבטו שירים בתלמים,

מחול ובציר בכרמים.  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                       

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                

 

 

 

                                                            

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Comments