צמחה קמה בשממה

צמחה קמה בשממה  \  אהוד קלפון

ארץ נוף שכיית חמדה,

שקים ואפר ענדה.  

 

הועם זוהר אור חזונה, 

עלו סירים ברגבי יגונה.   

 

נדמו צלילי נחליה,  

עיטרו טרשים נופיה.

 

צרבו רוחות מרחביה,

חרבו תלמי שדותיה.  

 

עשו באושים כרמיה,

חדלו אורחות דרכיה.   

 

סבכי קוצים גניה,     

קראו קינות בניה.    

 

חלמו לבוא אליה,

לנשק עפרות רגליה.

 

פיוטים היו עדיה,   

להשיב חדוות נעוריה. 

 

לסקל סלעים בשממה,  

לקצור קמה באדמה.                 

                                                   

      

         

 

 

 

 

                                                                      

                                                                                                                                                                                                              

 

Comments