סלעים בדרכי ארץ

סלעים בדרכי הארץ   \    אהוד קלפון

במקרא יש אזכורים רבים של סלעים ושל אבני חן. לגבי הסלעים המוזכרים, אפשר לנסות להתאים את שמותיהם לסלעי ארצנו, אך הדבר קשה לגבי השמות הרבים של אבני החן. השמות המקראיים של הסלעים הם: סלע, צור, חלמיש, שיש, גזית, חצץ, אבני קלע, וכדומה. "וישוב שאול מרדוף אחרי דוד וילך לקראת פלשתים על כן קראו למקום ההוא סלע מחלוקת" (שמואל א' כג' – כח'). "גבולך אבני חפץ" (ישעיהו נד' – י"א, י"ב). מגוון שמות של אבני חפץ או אבני חן, כגון, בדולח, שוהם, ישפה, יהלום, ספיר, אודם, ברקת, תרשיש, נופך, לשם, אחלמה ועוד מוזכרים בספר שמות פרק כ"ח , פסוקים ט"ו , כ'.      

בטיולינו בארץ נוכל לראות מגוון יפה של סלעים ומינרלים (אך מעט אבני חן). ארצנו עשירה במיוחד בסלעי משקע, כגון, גיר, קרטון, חוואר, נארי, דולומיט, צור וחרסית, המצויים כמעט בכל מקום. רואים גם סלעי פרץ ( בזלת) ברמת הגולן ובגליל המזרחי, סלעי יסוד (גרניט) בסביבת אילת, סלעי כורכר בחופים סלעיים, ואבן חול נובית במכתשים ובתמנע. כדי להבחין בסלעי גיר, אפשר לטפטף (בזהירות), חומצה מלחית מהולה (5%), ורואים בועות גז של פחמן דו חמצני, יוצאות מהסלע, כתוצאה מהתרכבות החומצה עם פחמת הסידן (CaCO3).

על רכס קשט וגבעות אלונים שבגליל התחתון המערבי, יש סלעי נארי, סלעי קרטון, סלעי גיר וצור. במדרונות הגבעות הקרטוניות, יש מערות קטנות שנוצרו במקום המפגש שבין שני סוגי סלעים בעלי ערכיות מורפולוגית שונה (קשיות שונה). החלק העליון של המערה, בנוי מסלע נארי קשה העמיד יותר בפני בלייה (ארוזיה).

מתחת לנארי יש סלע קרטוני רך שאינו עומד בפני בלייה והוא נסחף בקלות על ידי מי הגשמים. כך נוצרת מערה שהתקרה שלה קשיח ועמידה בפני בלייה של פגעי הטבע. סלע נארי נוצר מעל לסלע קרטון, בעקבות עלייה נימית של תמיסות מלחים מומסים במים. המים מתנדפים, והמינרלים מצטברים מעל לסלע הקרטון לשכבה עבה ולעתים עבה מאוד. זוהי שכבת נארי קשיחה, שנהגו להשתמש בה לבניית תנורי אפייה בשדה (הנקרא טבון).

סלע קרטון מורכב מפחמת הסידן וממאובנים מיקרוסקופיים, והוא נוצר בים תטיס כסלע משקע, המורכב ברובו מקונכיות של בעלי חיים זעירים שמתו ושקעו ברבדים מצטברים בתחתית ים עמוק. הקרטון מצוי כמעט בכל חלקי הארץ, בנגב, בהרי יהודה, בשומרון, בכרמל ובגליל.

בעבר נהגו לחצוב בורות בתוך סלעי הקרטון לצורכי אגירת מים כי הבורות לא מחלחלים ואינם מאבדים את המים ("בור סוד שאינו מאבד טיפה" פרקי אבות). הקרטון אינו חדיר כמעט למים ולכן ברדת גשם יש עליו נגר עלי הגורם לו לבלייה מהירה. האדמה הנוצרת מבלייה של סלעי הקרטון ( רנדזינה) עשירה בגיר ואינה עשירה לחקלאות.

סלע הגיר יותר קשה מסלע הקרטון ואפשר לחרוץ אותו במסמר אבל לא בציפורניים. אם מטפטפים חומצה מלחית מהולה על סלע גיר, התרכובת יוצרת בועות גז של פחמן דו חמצני. הסלע הגירי נוצר בתחתית ים תטיס ברבדים מצטברים. לאחר שהים נסוג וההרים התרוממו מעל למים, נחשפו סלעי הגיר ובהם אפשר למצוא מאובנים גדולים של חלזונות, צדפות, אמוניטים ועוד. דולומיט הוא סלע קשה שאי אפשר לחרוץ אותו בציפורניים או על ידי מסמר, צבעו לבן אפור, ואינו מגיב לחומצה מלחית מהולה.

הוא מורכב מפחמת סידן ביחד עם מגנזיום. אין סלעי דולומיט בנופית למעט אלו שהובאו מהגליל כדי לבנות מסלעות. מהבלייה של סלעי גיר ודולומיט, נוצרת קרקע פורייה בצבע חום אדום (טרה רוסה), אדמת הרים אדומה, בשכבה די דקה. אבני צור לעומת זאת, נמצאים בנופית במורד הגבעה בכיוון מערב- צפון מערב, ברבדים דקים. אפשר למצוא אבנים פזורות בשטח מפוסלות להפליא המורכבות מצור וגיר ביחד.

יש צבעים שונים לאבני הצור במקומות השונים בארץ, וקשיותו זהה לזה של קוורץ שהיא דרגה שבע מתוך עשר דרגות הקשיות של המינרלים .אי אפשר לחרוץ אותו בציפורניים או במסמר והוא חורץ את הגיר והקרטון . האדם הקדמון נהג ליצור ניצוץ אש בעזרת שפשוף שתי אבני צור כדי להבעיר אש. בתנ"ך מוזכר הצור פעמים רבות, "ויעש לו יהושע חרבות צורים" (יהושע, ה' 3 ),"מים מצור הזיל למו" (ישעיהו, מח' 2). הצור מורכב מתחמוצת צורן, עם תוספות זעירות של תחמוצות נוספות הנותנות לו את הגוונים השונים.

החוואר הוא תערובת של קרטון ביחד עם חרסית. זהו סלע רך שאפשר לחרוץ אותו בציפורניים, מוציא בועות גז בחיבור עם חומצה מלחית מהולה, והוא עיסתי במים. נמצא בכרמל, בגליל, בהרי יהודה ושומרון, בנגב וגם ליד ים המלח (חוואר הלשון). אין חוואר על רכס קשט, כולל גבעות אלונים טבעון נופית. 

סלעי הבזלת נוצרו כתוצאה מהתפרצות געשית, התקררות הלבה והתגבשותה לסוגים שונים של בזלת. בעבר הייתה פעילות וולקנית ברמת הגולן, בגליל המזרחי ובמכתש רמון, ( היום יש בהם בזלת). צבע הסלע אפור שחור, והוא יכול להיות צפוף וכבד אם הלבה התקררה לאט, או נקבובי וקל אם הלבה שעפה לאוויר התקררה מהר ונשארו שרידי החללים של בועות הגז שהשתחררו מתוך הלבה. הסלע מורכב מתחמוצת צורן, מגנזיום, ברזל ומגנטיט.

בסביבה הקרובה של נופית אין בזלת אולם בצומת גולני יש סלעי בזלת שחורים, וכן בסביבת גניגר שבעמק יזרעאל. סלעי הגרניט מתגבשים במעמקי האדמה תוך כדי התקררות המגמה, לכן הם נקראים סלעי יסוד. סלעי הגרניט הבולטים מעל פני האדמה כמו באזור אילת, בהרי אדום שבירדן ובדרום סיני, נחשפו בתהליך איטי, לאחר שהסלעים שמעליהם התפרקו ונסחפו.

אם מסתכלים בעזרת מגדלת,על הגבישים שמהם מורכב סלע גרניט, מבחנים בשלושה מינרלים. הגרגירים הלבנים הם מינרלים של קוורץ, הגרגרים הורודים הם מינרלים הנקראים פלדספר (פצלת השדה), והמינרל השלישי הוא גביש כהה בשם מיקה. 

סלעי בזלת אפשר לראות בעמקים ובצפון, כגון, בעמק זבולון, בעמק יזרעאל ובעמק בית שאן, המהווים רצף אחד שאורכו כשמונים ק"מ, מהים התיכון במערב, עד נהר הירדן במזרח. עמקים אלה, מהווים שלוחה מערבית של השבר הסורי אפריקאי (שאורכו 6000  ק"מ).

בעמקים ובשוליהם נראים על פני השטח, אבני בזלת שעלו בזרימה של לבה, בעיקר מהתפרצויות דרך סדקים בקרום כדור הארץ. אפשר לראות סלעי בזלת ברמת מנשה, משמר העמק, היוגב, גניגר, בלפוריה, צומת מגידו, דרום מגדל העמק, נחל תבור, עין דור, צומת גולני, יבנאל, כוכב הירדן, מערב גבעת המורה, עמק יזרעאל, הרי הגלבוע, עמק בית שאן ועוד.

סלעי בזלת בשכבות די עבות אפשר לראות בגליל התחתון המזרחי, ברמת ארבל, קרני חיטים, רמת יששכר, פורייה, עלמה, דלתון, בהר הכרמל, במורדות רכס אדמית וברמת כורזים. לעומת זאת ברמת הגולן הייתה פעילות וולקנית מסיבית בהרי געש שפעלו בעבר והיום הם כבויים, כגון: הר בנטל, הר אביטל, הר שיפון, הר יוסיפון, הר פרס, הר אודם, ברכת רם ועוד.                                                                

בזלת הוא סלע יסוד מגמטי, הנוצר מהתקררות לבה שהתפרצה ממעמקי האדמה. סלעי בזלת נוצרו באזורנו מלפני ארבעה מיליון שנים עד לפני 100 אלף שנים. סלעים אלה מכילים הרבה ברזל ומגנזיום וצבעיהם שחור, חום ואפור. התפרצות הלבה מבטן האדמה מגיעה מעומק שבין 300 עד 400  ק"מ. 

עומק זה נמצא מתחת לשכבת קרום כדור הארץ, שעובייה נע בין שישה ק"מ לשישים ק"מ בזמן שרדיוס כדור הארץ הוא 6,350  ק"מ. על כל קילומטר שמעמיקים באדמה, עולה הטמפרטורה בשלושים מעלות צלזיוס, עד לעומק של עשרה ק"מ. להט המגמה, הנמצאת בטמפרטורה של 1,400 מ"צ, נובע מהתפרקות חומרים רדיואקטיביים, המשחררים אנרגיה וחום.

טוף (Tufa) באיטלקית, הוא אפר וולקני שעף גבוה לאוויר, מרחף זמן רב עד לנחיתתו על הארץ ואף מוסע למרחק רב ממקום ההתפרצות. סקוריה נוצרה כאשר טיפות התנתקו מהלבה המרכזית שעפה לאוויר והתקררו מהר. בגושים קטנים אלה, נלכדו בועות אוויר רבות, לכן הם אווריריים, מחוררים ומשקלם קל מאוד. לשם השוואה, אבני הבזלת הן כבדות יותר באופן יחסי, כי נוצרו מלבה שזרמה לאט, התקררה לאט והתמצקה מבלי שנשארו בועות אוויר לכודות בתוכה. דייק הוא סלע מגמטי שהתקרר והתגבש במהירות בסדק בין סלעים אחרים.

הר געש הוא פתח יציאה של לבה מעומק האדמה אל פני השטח. הוא נקרא וולקנו (באיטלקית) על שם האל הרומי "וולקן" שהיה (על פי המיתולוגיה הרומית) חרש ברזל, שפעל בתוך בטן האדמה הלוהטת שממנה פרצה אש, עשן ולבה. הר הגעש וולקן, נמצא באיים האיאוליים שליד סיציליה וכל הרי הגעש נקראים בשם זה.

משתמשים גם במונח  "פעילות וולקנית" שהיא פעילות געשית. יש התפרצויות שקטות שבהן עולה רק לבה ומגמה מבטן האדמה בתוך סדקים בקרום כדור הארץ המתמצקות מהר. זה קורה בדרך כלל בתוך אוקיינוסים וימים, אך גם ביבשה.

לעומת זאת יש התפרצויות בעוצמה רבה דרך הרי געש על פני האדמה (בדרך כלל), שמהם נפלטים גזים רעילים, אפר וולקני, לבה, סלעי פרץ מותכים ועוד. בתקופת המקרא, לא היו הרי געש פעילים בארץ ישראל, אך היו רעידות אדמה חזקות (בשם רעש) שהוזכרו על ידי כותבים שונים.       למשל, ספר עמוס נפתח כך: "דברי עמוס אשר היה בין הנוקדים מתקוע... בימי עוזיה מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל שנתיים לפני הרעש" (עמוס פרק א). על פי החוקרים תקופת מלכות זו הייתה בין השנים 784 לבין 744 לפני הספירה. מאוחר יותר, גם הנביא זכריה מזכיר את הרעש הזה: "כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיה מלך יהודה" (זכריה  י"ד, ה).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                

 

 

 

                                                        

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                              

   

 

Comments