גשם ראשון בכפר

גשם ראשון בכפר  \  אהוד קלפון

 

ניר אהב את הגשם הראשון עם ריח אדמה, ועמד בגשם מתחת לתאנה, בקצה הגינה. שירי סתיו נשמעו ברקע, והוא נמצא בסופת גשמים, צופה על המים הזורמים במורד הסלעים. הוא הקרין אלומת אור על טיפות המים, והלבנה הגיחה ונעלמה, בין עננים חולפים. הגשם הוסיף קסם למשטח האורות בעמקים, ומאופק מערב התקרבה סערת ברקים והד עמום של רעמים. הוא גלש במדרון רטוב, כדי לחוש את בוא הגשמים אחרי ימי הקיץ החרבים. אחרי שחש את הגשם הראשון בגופו, הוא שב לביתו, התרחץ והחליף את בגדיו הרטובים.

בעודו כותב את חוויותיו, צלצל הטלפון והוא רץ לענות. זו הייתה גנית מהמושב השכן, שהכיר רק לפני יומיים בביקור אצל חברים. היא ידעה שהוא שהוא בחור עירוני שגר בעיירה הסמוכה, ואהב לטייל בטבע. היא הזמינה אותו לבוא לחוש את ראשית הסתיו, ולהריח את הגשם הראשון ברגבי השדות ליד ביתה. הוא שמח על ההזמנה, והחליט להגיע אליה בהליכה רגלית דרך השדות.

הגשם לא פסק לרדת, והוא הלך בשבילים רטובים, באדמת העמק הבוצית. בוץ רב נדבק בנעליו, שהגביה אותן ברבדים מצטברים. הוא עשה את דרכו אל ביתה באפלולית הערב, במשבי רוח עזים, בתוך ערפילים סמיכים. בקצה השדה, בלט אור בודד, שם ביתה של גנית המוקף ברושים רמים. האור הנשקף מתוך הערפל, האיר כמגדלור למלחים בים אפל. ניר ניתב את דרכו אל האור, עד שהגיע לבית קטן חבוי בין העצים. זו הייתה פגישתם הראשונה ללא חברים, עם הרבה נעלמים. 

גנית הייתה עסוקה בביתה החם בסידורים אחרונים, וניר המתין לה בחוץ בסערת גשמים. היא השקיפה מחלונה ולא ראתה דבר, כי הוא עמד בעלטה בין שיחי הגינה. פתאום האיר ברק את הסביבה, והיא גילתה את דמותו לשנייה. היא יצאה מפתח ביתה, מכורבלת במעיל גשם, ובידה מטרייה. היא קראה לניר בחשכה, הוא ראה את דמותה וענה במבוכה.

בלכתם בשבילי הכפר, הגשם פסק, והם צעדו לעבר "קפה כרכומים", שם מתאספים האיכרים, לשיחות רעים בערבים. גנית נעלה מגפי איכרים, וניר גרר בוץ בנעליו הרטובים. היא נכנסה לשלוליות בלי היסוס, וניר ניער בוץ ויצר גלים. היא עצרה בשדות חרושים, והריחה רגבים רטובים, והוא חשב רק על מקום חם ובגדים יבשים.                                           

בגלל סערת הגשמים, לא הגיעו האיכרים לקפה כרכומים, ומירה בעלת בית הקפה, נראתה משועממת, כי אהבה לשוחח על חדשות הארץ ועל תבואה וכרמים. היא ניהלה עם גנית שיחה ערה של חקלאים, ולא הציעה כל משקה, אלא רק דיבורים. גנית רמזה לה שהם ממהרים, ואז הגישה להם שתי כוסות גדולות עם משקה חום וחם.  

ניר שאל לפשר המים העכורים, וגנית הסבירה שזה משקה מיוחד מעשבי הגינה וחרובים. ניר לגם לגימה אחת ולא הוסיף. הוא ישב בשקט, כי לא ידע מה לומר על חבילות הקש שנאספו בשדות השלף, ועל המספוא המוגש עם שחר לפרות. 

גנית נהנתה לשתות את המשקה החום, עם עוגיות יבשות הנמכרות במאפייה ביתית של אחד האיכרים. הוא הקשיב לשיחה הקולחת בין שתי בנות הכפר, נאנח מעט, וקולו נדם. מירה, בעלת בית הקפה, רמזה שהיא עומדת לסגור מוקדם, וגם הם חיפשו דרך לעזוב, ולהימלט על נפשם. הם יצאו לדרכם, וצעדו בכפר בדממת הליל, כי האיכרים כבר ישנים. ניר ליווה את גנית לביתה, ורגליו קפאו בנעליו הרטובות. רק אידי נשימתם התעבו בהליכתם, ולא הוסיפו מילים על חוויית פגישתם. ניר חשב איך לקצר את דרכו באפלה לביתו, והיא חשבה האם ירצה להיפגש שוב, אך אף אחד לא אמר דבר, וכך נפרדו בצינת הדממה.     

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                            

 

 

    

  

 

     

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

        

 

 

 

     

 

       


Comments