עורבים ערבים זה לזה

עורבים ערבים זה לזה    \   אהוד קלפון 

שני עורבים צעירים שרק למדו לעוף, ערכו גיחות קצרות מעל לעמק, למרגלות גבעה מיוערת. ככל שביטחונם גבר, הם הרחיקו נדוד עד פאתי העמק הרחב. יום אחד, הם עזבו את יער העורבים ואת הוריהם, כדי להכיר יצורים אחרים וכדי להשתחרר מדאגתה היתרה של משפחת העורבים. הם חיפשו אתגרים חדשים ואת היכולת לשרוד בכוחות עצמם. הם הגביהו עוף והשתובבו באוויר, שם הרגישו חופש אמיתי, עד שרעבונם גבר ונחתו כדי למצוא לעצמם מזון. הם נברו באדמה במקורם העבה, קיפצו ממקום למקום, אולם מזון של ממש עדיין לא גילו. פתאום, נשמע מרחוק קול עמום של טרקטור, שחרש בשדה. הוא משך מאחוריו  מחרשה והתאמץ להפוך את אדמת העמק הכבדה. מסביבו, היתמר ענן אבק, שנראה מרחוק והמתקדם לאטו בקצב נסיעתו.

שני העורבים הסקרנים, חגו מעליו ובדקו אם יש סכנה במפלצת המרעישה. הם עפו נמוך, מעל התלמים והרגבים הלחים, עד שגילו אוצר גדול. שלשולים המנסים לחזור לעומק האדמה, נדלים המנסים לתפוס אותם לארוחה, זחלים וגלמים של חרקים, טחביות, נמלים ועכבישים. כל אלה חיו באיזון באותה הסביבה, או מתחת לסלעים ואדמה, ופתאום הם מצאו את עצמם חשופים לשמש החמה ולטורפים שעל פני האדמה.   

העורבים נחתו בשדה החרוש, אכלו מכל הבא ליד והתקדמו אחר המחרשה שהעלתה "מזון" חדש. "אלה חיים קלים" הם אמרו לעצמם, תוך זלילה מהמוכן. הם היו עסוקים כל כך, שלא הביטו סביבם ולא שמרו על הכללים שלמדו מהוריהם. בתלם המקביל להם, זחל נחש שחור ארוך, שהגיע לכאן לאותה מטרה. הוא חיפש עכברים, נברנים וחולדות, כדי להשביע בהם את רעבונו. הוא נוהג לבלוע כמה מכרסמים ולנוח מספר ימים, עד שיתעכלו בקיבתו. העורבים המקפצים, כמעט שדרכו על ראשו של הנחש. הוא לא אהב את חדירת הזרים לשטח מחייתו ונשף לעברם בחוזקה כדי להפחידם. כשלא הבינו את כוונתו, הוא הרים את ראשו וניתר קדימה לעברם, בתנועת תקיפה ונשיכה.
העורבים נבהלו, נרתעו מיד לאחור ונסוגו למקום מבטחים. הם ידעו שהזעמן השחור אינו ארסי אך נשכן, לכן הם התרחקו ממנו. החקלאי, בעל השדה, אוהב את הנחשים השחורים ולא נותן לאיש לפגוע בהם. הם אוכלים את המכרסמים שגורמים נזקים לגידוליו. העורבים שעזבו את השדה החרוש, ניסו למצוא את מזלם בשדה המרעה הסמוך, שהיה מגודר. אולם, מהי גדר עבורם?

בעודם חוצים באוויר, קולות רמים ומשונים הגיעו לאוזניהם. הם התקרבו וגילו כבשים רועות בשדה ירוק וקולותיהן הגיעו עד השמים. "מה המהומה?" שאל האחד את חברו. "בוא, ננחת ונברר מי אלה ואיך הם חיים? "לפני נחיתתם, הם הספיקו לעוף נמוך מעל ראשי הכבשים וגרמו למהומה גדולה בעדר. הנחיתה בעשב הגבוה לא הייתה קלה. הכנפיים חבטו בעשב הרך וקשה היה להעריך היכן האדמה המוצקה. לבסוף התקרבו לכבשה אחת, שהעלתה גרה בקצה העדר. הם ניסו לדובב אותה, אולם היא לא הבינה את שפת העורבים ורק רצתה לאכול בשקט. העורבים הסקרנים עברו מכבשה לכבשה וכולן עסקו באכילה ובהשמעת קולות מוזרים.

"תביט כמה שפע אוכל יש להן ואנחנו חייבים לחפש מזון בכל מקום ולהתמודד עם נחשים ויצורים לא ידידותיים. העורבים לא יכלו להבין, איך זה שהכבשים הולכות על ארבע רגלים מבלי להתבלבל ואיך הן מעלות גרה. הן רובצות על האדמה ולועסות מזון שעולה מקיבתן. זה לא קיים אצל רוב בעלי החיים כמו הטורפים למשל ובודאי לא במחלקת העופות. בעודם מתבוננים ומתפעלים מהכבשים והנה אילנית (צפרדע אילן ירוקה), קפצה מענף של עץ, צדה בלשונה חרגול ונעלמה בסבך. העשב נעשה גבוה, העורבים לא יכלו להמשיך ללכת בעקבות עדר הכבשים ועפו להם למקום אחר. מעל לשדה הפתוח, הם הבחינו בשורה ארוכה של נמלים, שנעו בשני טורים: הטור האחד יצא מהקן לכיוון מקורות המזון והטור השני חזר מהשדה לכיוון הקן, עמוס במזון.

העורבים נחתו ליד הנמלים שעבדו ללא לאות וצפו בפלא המוזר. איך הן מוצאות את דרכן, כאשר ראייתן חלשה? הן פשוט נעות והולכות בעקבות הריח. "איך אתה יודע את זה?" שאל עורב את חברו."בוא ננסה למחוק להן את שביל הריח ונראה מה יקרה." הם עשו כך ומהומה גדולה קמה בין הנמלים. העורב השני גירד את שביל הריח בקטע אחר וגם שם הנמלים נעצרו ולא ידעו לאן להמשיך ללכת. זאת הוכחה לכך שהן משתמשות בעיקר בחוש הריח, למציאת דרכן בשדה ולא בחוש הראיה. העורב, שהתפעל קודם מארבעת רגליהן של הכבשים, התפעל עוד יותר מששת רגלי הנמלים. הן נעות בהתאמה מלאה ולא נתקלות אחת בשנייה.
העורב השני התרחק בינתיים ונעצר ליד עכביש שטווה את קוריו על גבעול יבש. חלק מהקורים דביקים מאוד ובהם נלכדים חרקים. שאר הקורים אינם דביקים ועליהם הולך העכביש, עם שמונת רגליו. חברו התקרב לעכביש ולא האמין שהוא מסתדר עם שמונה רגליו ומבחין בין קורים דביקים, לבין קורים אחרים. העורב שגילה את העכביש, החליט להרשים עוד יותר את חברו וביקשו לעוף אחריו. הם המריאו מאדמת העמק, עפו מעל לשדות מעובדים בגוונים שונים, חלפו מעל גבעות מיוערות וניווטו את דרכם לאורך נחל שנשפך אל הים. עם נחיתתם בחוף ים חולי, הם ראו סרטן שיצא מהים, ורץ אל פתחה של מחילה עמוקה. "זהו סרטן החולות " אמר הידען והלך לחפש לו מזון בחוף. חברו הסקרן, נשאר לצפות בסרטנים אחרים והבחין שלכולם יש עשר רגליים.

העורב הידען, נעמד על ערמת צדפים, שם הוא מצא פגרי סרטנים ודגיגים שנפלטו מהים ואכל מבשרם. כשראה שחברו בושש לבוא, הוא מיהר אליו ומצאו משתעשע במרדפים אחר סרטנים, אך לא העז לגעת בהם. "בוא אחרי" הוא אמר, תאכל משהו ונתחיל לחזור, כי השמש עומדת לשקוע ולא נמצא את דרכנו בחשכה. השמש נראתה ככדור לוהט שוקע, באופק ים ושמים וקרניה האחרונות, האיצו בעורבים לשוב למקום לינתם הקבוע. העורבים השבעים עפו נמוך מעל לגלים, לשובבות אחרונה וניווטו את דרכם בחזרה לאורך הנחל, עד ליער העורבים שעל הגבעה. כל אחד חזר לעץ הקבוע ולענף המתאים לו לאחיזה באצבעות רגליו. כידוע, העופות לנים עם השקיעה ומשכימים קום עם הנץ החמה. עוד לפני נמנומם, הם הספיקו לספר את חוויותיהם לאחרים ונרדמו.

באישון לילה, נשמעו קולות ונשיפות של עופות דורסים, הפעילים בחשכה ונמים ביום. אלה דורסי לילה, כגון תנשמת, ינשוף ואוח, שעפים בשקט בלילות ומפתיעים את המכרסמים, היוצאים ממחבואם כדי לחפש מזון. מכאן שאותו יער, משמש מקום מחיה לבעלי חיים שונים במשך שעות היום והלילה. רק העורב הסקרן לא נרדם, כי הוא חשב על החוויות החדשות שיזדמנו לו ביום המחרת. הוא חיכה שהשחר יפציע, כדי לצאת מהיער, לעוף במישורים הפתוחים ולפגוש יצורים חדשים. העורב הידען, שהיה נבון ורגוע מטבעו, ישן שינה ערבה ועמוקה, עד שקרני האור הראשונות חדרו מבעד לעצים, אל תוך היער. הוא פקח את עיניו, מתח את כנפיו, השמיע כמה צפצופי הזדהות, אולם לא נשמעה שריקת תשובה מחברו. עורב הסקרן היה קצת פזיז וחסר סבלנות.

הוא רצה להספיק לראות את הכול, במעט זמן ולכן קם לפני כולם. הוא עף גבוה מעל ליער וסובב במעגלים סביבו, כי ניווט לא היה התחום החזק שלו, לכן לא התרחק מתחומו. במעופו הוא חדר לתחום מחייתו של בז שריחף גבוה באוויר מול הרוח, וצפה סביבו ומתחתיו. הבז צלל במהירות גדולה מעל ראשו של העורב והזהירו שיתרחק מתחום מחייתו. מאחר שהעורב הצעיר לא הבין את הרמז, הבז צלל שוב לעברו וניקר בראשו. העורב הסתובב לרגע, כדי לראות את התוקפן שהבריחו והבטיח לחזור עם תגבורת. חברו הנבון, שלא התלהב להתעמת סתם עם אחרים, הסכים להצטרף רק למעוף נוכחות, סביב תחום מחייתם. שני העורבים התקרבו לתחום מחייתו של הבז והבחינו שהוא קטן מהם.

משקל העורב הוא פי שניים ממשקל הבז, לכן ביטחונם גבר בפרט שהיו שניים נגד אחד. הבז, שניצב לו גבוה באוויר ללא ניע, רק צפה במתרחש תחתיו. הוא צלל לעבר העורבים ונוצר קרב אווירי מרתק. הבז המהיר והקל, תמרן באוויר בקלות. הוא נסק מעלה, צלל במהירות רבה, עשה תפניות חדות וגלגולים לאחור ולפנים. העורבים התנהלו בכבדות ותעופתם דמתה למטוס תובלה כבד, שלא בנוי לתמרונים חדים ומהירים.

לא היה להם שום סיכוי נגד הבז, שצלל מעליהם וניקר את ראשם, עד שנאלצו למצוא מחסה בין הענפים. הבז לא נכנס ליער, כי הוא חי במרחבים הפתוחים, שם הוא שולט על הנעשה מתחתיו. בראייתו החדה הוא מסוגל לגלות מכרסמים וזוחלים מגובה רב ולהפתיע אותם בדריסה מהירה וחזקה. רעבונם של העורבים, הכריחם לצאת, בתעופה נמוכה אל שדות העמק, לחפש מזון. בשדה החרוש, הם מצאו מזון מהחי ומיד יצאו לחפש חוויות חדשות, בזכרם את לקח הבז. זיכרונם החזק, מגן עליהם מחזרה על שגיאות קודמות. במעופם, הם גילו נדל ארסי גדול, שהגיח מבין הרגבים וחיפש מסתור מחום השמש, בין עלים רקובים. העורב הסקרן, לא אפשר לנדל להסתתר. הוא דחפו במקורו כלפי מעלה והתבונן בהליכתו על האדמה.

"כמה רגלים יש ליצור הזה?" הוא שאל בתמיהה, "חשבתי שלסרטן יש הכי הרבה רגלים!" הוא ניסה לספור את רגלי הנדל ולא הצליח, אך  התפעל מהתיאום שיש בין עשרות הרגלים בתנועתן. חברו הנבון הזהירו מארסו של הנדל וסיפר לו שהשיא העולמי במספר הרגלים מגיע דווקא ליצור אחר. האומנם יש יצור כזה, היכן הוא נמצא? העורב הנבון, בחר לחפש באזור סלעי והעורב הסקרן בחר את גדות הנחל. הם סרקו שטחים גדולים ונתקלו במספר רב של בעלי חיים, אך לא נמצא היצור המבוקש. בחיטוטו במקורו מתחת לסלע ובין רקבובית העלים, מצא הסקרן טחביות רבות, שחלקן הפכו לכדור וחלקן המשיכו לנוע בחופשיות.
הוא קרא לחברו לבוא ולראות את היצורים האלה, במאמץ לספור את רגליהם. "רק זה מעניין אותך שוב?" קרא לעברו העורב הנבון. הם הפרידו טחבית אחת מהקבוצה ומצאו שיש לה בדיוק עשר רגלים. העורב הנבון הכריז חד- משמעית, שהטחבית שייכת לסרטנים, אף על פי שהיא חיה ביבשה. היא בוחרת מקומות לחים מתחת לסלעים, בין רקב צמחים ואינה זקוקה לחזור למים לשם רבייתה, כמו יתר הסרטנים שחיים בים, באגמים, בנחלים או על החוף.
העורב הנבון הראה לחברו שלא לחינם התעקש לספור את רגליהם של כל היצורים שראו. מכל תצפיותיו, הוא הגיע למסקנה, שיש הרבה מהמשותף בין בעלי החיים מאותה הקבוצה, שלא תמיד רואים במבט ראשון. למשל, החרקים נראים שונים זה מזה, אולם לכולם יש שש רגלים. לכל העכבישים יש שמונה רגלים, למרות השוני הרב שביניהם. לכל הסרטנים בים, בחולות, בגדות הנחל או מתחת לסלעים, יש עשר רגלים.
העורב הנבון, הודה בפני חברו, שסקרנותו והתעקשותו להתבונן בפרטים, חשובים בהבנת עקרונות וחוקים בטבע. הם הלכו ודיברו על החוקיות הקיימת במלחמת הקיום, על שרשרות מזון, על התאמת בעלי החיים לבית גידולם, על העורבים ועל מהות החיים. הם עדיין חיפשו את היצור שמספר רגליו עולה על זה של הנדל. בדרכם, הם הפכו סלעים והחזירו אותם למקומם, כדי לא לפגוע בבית גידולם. בהיסח הדעת ותוך ניקוי מקורו בענף על האדמה, גילה העורב הסקרן יצור שחור עם הרבה רגלים. הם החלו מיד בספירת רגליו המרובות, אך ללא הועיל. רגליו הזעירות היו כה רבות ונעו ללא הרף, וזה הקשה על הספירה. העורב הנבון מיד הכריז, שזהו היצור שהם חיפשו ושמו "רב רגל שחור". יש לו גם קרוב משפחה בצבע חום. שמחתם הרקיעה שחקים, על גילוי את מה שהם חיפשו. הם הרימוהו כי אינו ארסי ולא חששו ממנו, כפי שפחדו מהנדל. היצורים במשפחת "רב הרגל" ניזונים מצמחים רקובים ולא מיצורים חיים ואין להם צורך בארס כמו לנדלים הטורפים. שני העורבים למדו על הטבע, צברו חוויות מניסיונם וגם התבגרו בינתיים.
בראשית האביב הם נפרדו, כל אחד מצא לו בת זוג והקים לעצמו משפחה. כל זוג בנה קן במשותף והנקבה הטילה בו ארבע ביצים כחולות - ירוקות ודגרה עליהן. הזכר דאג להביא לה מזון בכל ימי הדגירה, שנמשכו קרוב לשלושה שבועות. לעתים היא עזבה לזמן קצר, כדי ליישר את כנפיה ולחלץ את עצמותיה. כאשר בקעו הגוזלים מהביצים, שני ההורים טיפלו בהם במסירות ועבדו שעות רבות, כדי למצוא להם מזון ולעצמם. העורב הנבון, לקח את בת זוגו לשדה החרוש והראה לה היכן הוא בילה בימי ילדותו, היכן הוא מצא שפע של מזון, ומה הוא ראה בין הרגבים.
שני זוגות העורבים שרק הכירו, חיטטו במקורם בשדה ולפתע נחת לידם עורב זקן ובפיו עקרב. הם נרתעו לאחור והוא הראה להם איך מטפלים בעקרב ארסי. "אתם עוד תלמדו איך להתמודד עם נחשים ארסיים ולהכניעם" אמר הזקן, ששמח להדריכם. ברקע, נשמע קולו של הטרקטור, שחרש בפאתי השדה ומשך את תשומת לבם.

הם עפו במבנה של חמישה עורבים, כשהזקן מוביל לעבר הטרקטור, שנראה כאילו פולש לתוך מרחב מחייתם. בהתקרבם אליו, הם ראו עורב גוזל שנחת ממש לפני הטרקטור ועמד להידרס. העורבים עפו בשורה וצללו לעבר הנהג, תוך השמעת קולות אזהרה. הם נסקו מעלה וצללו אל מול פניו, עד שהבין שמשהו לא טוב עומד לקרות ועצר מיד את רכבו.

הוא ירד מהטרקטור וראה גוזל במרחק פסיעה מהשרשרת. הוא ניסה להזיזו הצידה, כדי שיוכל להמשיך בעבודתו, אך העורבים המשיכו לתקוף אותו בחמת זעם, כדי להגן על קרוב משפחתם חסר- האונים. הנהג הגן על ראשו מנקירות העורבים, שב לטרקטור ועזב את המקום עד שהעניינים יירגעו. העורבים נחתו בקרבת הגוזל וצייצו אתו ארוכות תוך עידודו, עד שעף לו לדרכו. כשהשקט חזר והכול נרגע, אמר העורב הזקן לעורבים הצעירים: "זכרו שכל העורבים ערבים זה לזה וזאת תורתם על רגל אחת".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                               

 

           

                                                           

 

 

Comments