שיחה בין צב לארנבת

שיחה בין צב לארנבת   \   אהוד קלפון

 

ביום אביב בהיר, יצא צב קטן מסבך השיחים והתיישב על סלע חשוף, כדי להתחמם בשמש. הוא הכניס את ראשו ואת רגליו לתוך חלל שריונו ונרדם. רחש תנועת עלים, ציוץ ציפורים וזמזום דבורים לא הפריעו לו לנמנם בשמש החמימה. פתאום יצאה ארנבת צעירה מתחת לשיחים נמוכים, בשטח מישורי, והתחילה לקפץ מסביב לצב המנמנם.

היא הריחה אותו באפה, מששה אותו בכפות רגליה, וניסתה להזיזו ממקומו וגם להפוך אותו. הצב שלא נשאר אדיש לתנועת שריונו, הוציא את רגליו ואת ראשו החוצה, והשמיע נשיפות חזקות. הארנבת נסוגה כמה צעדים לאחור, והביטה בו ממרחק בטוח.

הצב נרגע, ושב לנמנם על הסלע החמים. הארנבת הצעירה שמעולם לא ראתה יצור כזה, הייתה סקרנית להכיר אותו מקרוב, בפרט שהוא חי בסביבתה. היא העיזה להתקרב אליו שוב, ושאלה "מי אתה?" הוא חייך ואמר: "כולם מכירים אותנו בסביבה הזאת".

בני משפחתנו הצבים, פזורים בשדה רחב ידיים וכל אחד מנסה להתקיים בסביבתו ולשרוד בכוחות עצמו. אם כל בני משפחתנו היו מרוכזים במקום אחד, לא היה מספיק עשב עבור כולם. אני יודע למשל היכן גר אחד מאבות אבותיי שהיום מלאו לו חמישים שנה.

זהו צב גדול ממדים שהולך לאט ולא מתרחק מסביבתו. איך אתה יודע בן כמה הצב הזה, שאלה הארנבת? פשוט סופרים את מספר הקווים בריבוע אחד וכך יודעים את הגיל. בכל שנה נוסף עוד קו בהיקף הריבוע וכל הריבועים מתרחבים.

פעם פגשתי ילדים שיצאו לטייל בשדה, עמדו לידי והתווכחו ביניהם על גילי. טעותם הייתה שהם ספרו את כלל הריבועים שעל שריוני ולא ידעו שאנו בוקעים מהביצה עם אותו מספר ריבועים, שלא מתרבים עם השנים. הארנבת הצעירה המשיכה לשאול שאלות, אך הצב התחיל לרדת מהסלע בדרכו אל שדה תלתן, כדי להשביע את רעבונו.

הארנבת הצעירה הצטרפה אליו, וגם היא אכלה מהתלתן שגדל בשפע. "אל תזוז" בקשה הארנבת מהצב, אני רוצה לספור את טבעותיך כדי לדעת בן כמה אתה. היא ספרה עשרה קווים, באחד הריבועים שעל שריונו והבינה שהוא בן עשר ויכול להאריך ימים עד גיל שישים ואף יותר. הצב השבע התחיל להתעניין בארנבת שלידו ושאל מאין היא באה לתחום מחייתו.

היא סיפרה שאצל הארנבות, הגורים נשארים מוסתרים בסבך השיחים, ומטופלים על ידי ההורים. הם יונקים חלב מהאם במשך שלושה חודשים ואחר כך הם יוצאים לסביבה הקרובה לחפש מזון צמחוני בהשגחת ההורים, עד לבגרותם.

השמש עלתה לגובה השמים והאוויר התחמם עוד יותר. הצב התעניין בגילה של הארנבת ובתוחלת חייה בטבע. היא סיפרה לו שהיא בת שנתיים, ובני משפחתה חיים עד גיל שתים עשרה. הצב מיד חישב במוחו  שהארנבת והוא באותו הגיל, כי היא עברה שישית מאורך חייה וגם הוא עבר בדיוק שישית  מאורך חייו. הוא סיפר לארנבת שהוא מסתובב בשדות לאור היום, והוא חש ביטחון בשריונו שיגן עליו בשעת סכנה.

במשך שעות היום, הוא לא רואה ארנבות מסתובבות חופשי בשדות, בגלל עופות דורסים, שועלים, תנים, ואחרים המחפשים טרף בולט בשטח. הוא הציע לה לא להתרחק מסבך השיחים שבפאתי השדה, על מנת שתוכל לברוח לשם בשעת סכנה. הצב נע לאט בין גבעולי התלתן שהסתירו אותו כמו בתוך יער, והארנבת הלכה וקיפצה מסביבו במרחק סביר משיחי הבר.
הערב ירד, והצב התחיל לשוב לסבך עד אור הבוקר. הארנבת ראתה את בני משפחתה מגיחים מסבך השיחים ומתפזרים בשדות העמק המישוריים המספקים את כל צרכי מחייתם. הארנבת הצעירה התעייפה מהרפתקאות היום שחלף וסיפרה את חוויותיה לחברותיה. הן הזהירו אותה לא להיות חשופה לאור יום, אף על פי שגם בשעות הלילה אורבות סכנות מעופות דורסי לילה, משועלים ומטורפים אחרים, אך קל להתחמק מהם בחשכה.

היא הקשיבה להן, אך היה לה דחף עז לדעת, מדוע הצבים מאריכים ימים. היא התלבטה האם לצאת בבוקר לשאול את הצב עוד שאלות עליו ועל משפחתו, או לשמוע בקול חברותיה ולא להסתכן לצאת אל השטח הפתוח והגלוי לעני דורסים וטורפים.

הכוכבים הבוהקים בשמים הכהים, התחילו להיעלם בהדרגה, נוגה הופיע באופק מזרח, והשחר עלה בהדרגה עד לזריחת החמה. הארנבת שהתעייפה, נכנסה לסבך השיחים ונרדמה. הצב יצא לדרכו ביום, ותמה היכן הארנבת, האם שמעה בקולו ומצאה מסתור במשך היום או שעברה לשדה אחר.

בעודו מתהלך לאטו בשדה התלתן, והנה הארנבת קיפצה מולו בשמחה, ובקשה לשאול אותו עוד שאלה אחת. "איך זה שאתם הצבים חיים הרבה יותר שנים מאתנו הארנבות?" הצב לא ידע באמת את התשובה, אך הוא ענה לה כך: תראי כמה דברים את מספיקה לעשות ביום אחד, את מסוגלת לרוץ מהר מאוד, לנתר לגובה ולמרחק, לברוח מהר בשעת סכנה, והגורים שלכם זוכים לטיפול מסור מההורים, דבר שאין אצלינו.

לכן, כפיצוי על האיטיות הרבה שלנו, זכינו ביותר זמן בחיים. אין לך על מה להתעצב, כי שנינו מספיקים לעשות את אותם הדברים, רק באורך זמן שונה. הארנבת שמחה על יכולותיה ועל כל מה שיש לה, ולא הייתה מוכנה להתחלף עם הצב, גם אם הוא זכה בחיים ארוכים יותר. היא הודתה לצב על הסבריו, נפרדה ממנו לשלום וקפצה למקום מסתור, ליד חברותיה ובני משפחתה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                               

 

             

  

 

 

Comments