חרובים על הגבעה

חרובים על הגבעה  \  אהוד קלפון

 

פעם אחת חיו "חרוב" ו"חרובית" במורדות גבעה הצופה לעמק, שנחל זורם לאורכו ומרווה את אדמתו. הם בחרו לחיות במפנה הדרומי, שבו קרני השמש מרוכזים וחמים ומאירים להם פנים. שנים רבות הם חיו ללא דאגות פרנסה, בשכנות טובה עם אלת המסטיק, קידה שעירה, סירה קוצנית ורבים אחרים. שני החרובים בולטים בקומתם הגבוהה, בצמרתם הענפה, בעלוותם הירוקה ובעיקר בפירות המתוקים שמניבה הנקבה, הבשלים לקראת סוף הקיץ.

זוג החרובים תמיד רצו לדעת, מה יש על פסגת הגבעה, ומהם הנופים הנשקפים ממנה לכל הכיוונים. הם חשבו איך להגיע לשם, שוחחו ביניהם על כך, התלבטו מתי לצאת לדרך, ולא עשו דבר. חלפו ימים ולילות של הרהורים, וסקרנותם הגוברת הביאה לחוסר שקט במעונם, ולרצון עז לדעת מה מעבר לגבעה. בז קטן שדאה בגובה רב, הבחין במצוקתם, צלל לעברם, ריחף מעל צמרתם, והאזין לשיחתם.

הוא הבין במה המדובר והחליט לבוא לעזרתם.
"חרובים ידידיי!" קרא בצפצוף שרקני, "שמעו בקולי ותגלו את אשר אתם מחפשים". זקפו קומתכם, שלפו את שורשיכם מבין הסלעים וטפסו אל ראש הגבעה, שם תמצאו את התשובות לשאלותיכם. רק זכרו,  עומד לרשותכם לילה אחד בלבד למשימה זו, ואם לא תספיקו, שורשיכם עלולים להתייבש ולא תגיעו למטרתכם. עם רדת דמדומי הערב, נתנה "חרובית" את ידה בידו של "חרוב", ובמאמץ משותף הם החלו לטפס במעלה הגבעה.

המדרון היה תלול ומסולע וההליכה הייתה קשה בסבך שיחי החורש. תוך כדי עלייה, הם ראו שני צבים יורדים בזחילה אטית, ומשמיעים קולות נקישה בשריונם. "חרובית", שהבחינה בהם, שאלה לפשר ירידתם מפסגת החלומות הנכספת. הצבים לא דברו הרבה, רק מלמלו שהרוח בפסגה היא פראית. החרובים לא התרשמו מדברי הצבים, כי הבז שבה את לבם. מי חכם כמוהו, הם אמרו לעצמם, הרואה הכול ממעל ולא נעלם מעיניו דבר.

הם צעדו לאט במעלה הגבעה, בליווי תזמורת צרצרים, שניגנו בקצב הצעדים.  מידי פעם, נשמעו קולות של כלבים נובחים, חמורים נוערים ופרות גועות, שבקעו מהעמק החשוך שלרגלי הגבעה. היה זה לילה כמעט אפל, הרוח חרישית, האוויר לח ונעים וטללים מכסים את ענפי העצים. השמים מוארים באור כוכבים, וסהר דק של תחילת החודש, מפיץ אור ירח עמום וחיוור.
שני החרובים המשיכו לטפס, ונותר רק שליש אחרון במדרון התלול עד לראש הגבעה. "חרובית" בקשה לעצור למנוחה קצרה, אך נרדמה וישנה שינה עמוקה. בשעה זו של הלילה השקט חזר לשרור בעמק ובגבעה וזה אפשר לחרובית לישון בשלווה.

החרוב הסקרן שאצה לו הדרך, לא המתין עד שחרובית תתעורר, אלא המשיך לטפס לבדו, כדי לראות מה יש שם בפסגה ומיד ישוב להעירה. הוא עשה את דרכו בשבילים המפותלים בסבך הקוצני ולא הרגיש שהתרחק מאוד מחרובית. הוא נזכר שהמסע הלילי חייב להסתיים מיד עם עלות השחר, לכן הוא שב על עקבותיו כדי לקרוא לחרובית.

הוא הלך בסבך ונשרט, סטה ממסלולו ומעד בסלעים, שלא נראו בחושך, וקרא בקול לחרובית. אולם היא ישנה שינה עמוקה ולא שמעה דבר. רק שוכני החורש האחרים התעוררו ותמהו על מסעו של "חרוב" אל הבלתי נודע. הוא הלך וטעה והתרחק עוד יותר.

כאשר כוכב נוגה נראה באופק מזרח, הוא הבין שהשחר קרב, ועליו להזדרז להגיע אל הפסגה שם הוא יחכה ביום. כאשר עץ החרוב התקרב אל הפסגה, הוא נתקל בסבך בתה צפוף וקומתו בלטה לגובה על קו רקיע. עודנו נע מיוזע, מיואש מהפרדה ועייף, נשמע קולו הצרחני של הבז מגבוה: "חרוב ידידי, התחפר מהר והגן על שורשיך מפני השמש העולה".

החרוב הביט למעלה וראה את הבז מרחף מעליו ומשמיע שריקות אזהרה צורמניות. השמש זרחה, קרניה ליטפו את עליו וענפיו, והמחזה שראו עיניו העלו חיוך על פניו. "מחזה מרהיב!" הכריז "חרוב". "ראיתי הרבה שקיעות בצד הדרום מערבי של הגבעה ועכשיו אני רואה זריחה בפעם הראשונה בחיי". הוא מיהר לנעוץ את שורשיו הארוכים והחזקים בתוך אדמת הטרשים, והרוח שהתחזקה הניעה את ענפיו.

הנוף שנשקף מהפסגה, עורר בו התרגשות ופליאה.
הוא הבחין שבמפנה הצפוני, הקריר והלח, שולטים אלון מצוי ולבנה רפואי, ואילו במפנה הדרומי, החמים יותר, שולטת חברת החרוב ואלת המסטיק. תוך כדי תצפית בנוף הנפלא, הוא נזכר שאין לו עם מי לחלוק את חוויותיו, כי חרובית נשארה במורד הגבעה ועצבות ירדה עליו. הוא נראה זר בחברה החדשה, הרוח הקרירה התחזקה, והוא הרגיש בודד בפסגה הגבוהה.

השמש שעלתה מעל האופק, האירה על פניה של חרובית והעירה אותה.  היא שמחה לראות את תחילתו של יום חדש, אולם פניה נפלו כשגילתה שחרוב, אינו לידה. היא הביטה סביב וקראה בשמו, ולא הייתה תשובה. היא הייתה עצובה, ואותו יום התארך כמו נצח. היא קיוותה שעם בוא הלילה הוא ימצא את דרכו בחזרה אל המקום שבו היא מחכה.

על הפסגה ישב חרוב עצוב, בנוף פתוח מוכה רוחות, כואב את בדידותו ומחכה לחושך כדי לרדת במדרון לחפש את חרובית. ראה הבז את אשר עשה, וירד לנחם אותם בנפרד. הוא לא סיפר להם כמה קרובים הם אחד לשני, אף על פי שאין קשר עין ביניהם. הוא הבטיח לבקרם בשעות היום כי הם מסמנים את גבולות תחום מחייתו.

הבז הערום, שמח שהצליח להביא שני עצים גבוהים לממלכתו, האחד בפסגה והשני במורד, כדי שיסמנו את שטח מחייתו הפרטי. הערב ירד, וחרוב החל לתכנן את מסלול חיפושיו וכיווני הליכתו. החשכה גברה, השמים התמלאו כוכבים וביניהם הופיעו הדובה הגדולה, קסיופיאה וכוכב הצפון שאותו הוא מזהה בקלות. הוא זכר שמקום מחייתו הטבעי הוא במדרון הפונה לכיוון דרום מערב שם חמים יותר כי החרובים אוהבי חום הם.

הוא הסתכל על כוכב הצפון וכיוון את הליכות לכיוון דרום. הוא ירד מהפסגה באפלה, ואפילו סהר הירח הדק עוד לא יצא כדי לגרש במקצת את העלטה הכבדה. חרובית שחשה שחרוב מחפש אותה, נתנה את קולה בשיר כדי לכוון את דרכו אליה. הצרצרים הצטרפו לשירתה, רחשי הזחילות בסבך התגברו ובעלי חיים ליליים השמיעו את קולם ללא הרף.

החרוב למד על בשרו כמה קשה ללכת בלילה במדרון מלא סלעים ולנווט את דרכו בחושך. מדי פעם הוא נעצר כדי לכוון את דרכו ולהשמיע קול. כשלא הגיעה תשובה, הוא אמר לעצמו "חבל שלא למדנו מזקני החרובים, שלא התפתו לעלות לפסגה ונשארו שנים רבות במורד הדרומי החם והמוגן מרוחות קרות. הוא ישב לנוח, וכעס על עצמו שהשאיר את חרובית בדרך, ומאידך, הוא שמח שהיא לא עברה את כל התלאות כדי להגיע למסקנה שאין מקום טוב כמו הבית הטבעי. חרובית שלא שמעה תשובה לשירתה המהדהדת, החליטה להתחיל לעלות במדרון התלול, כדי לחפש את החרוב האבוד. היא זכרה שהיא צריכה להגיע לפסגה עוד לפני עלות השחר כדי ששורשיה לא יתייבשו בחום השמש.

היא הלכה לאט בין הסלעים, בתוך סבך הבתה, ועם הופעת כוכב נוגה באופק מזרח היא כבר הייתה על ראש הפסגה. זריחת השמש הדהימה אותה, כי היא ראתה רק שקיעות ממקום מחייתה. האור התגבר, ולנגד עיניה התגלה נוף נפלא של עמק צר ונחל זורם לאורכו. עד מהרה היא ראתה שהיא נמצאת בסביבה זרה, עם שכנים שהיא לא מכירה, ורוח צפונית קרה רק הוסיפה להרגשת בדידותה. אחרי ששבעה מהנוף היפה וסקרנותה התמלאה, היא המשיכה בשירתה כדי לכוון את חרוב אליה.
הבז ראה מרחוק את הפרחים הנקביים שעל ענפיה של חרובית, הדומים לחרובים קטנים, שמע את שירתה העצובה, וצלל מעל עלוותה כדי לשאול בשלומה. הוא ניסה לשכנע אותה שעם הזמן היא תסתגל לסביבה החדשה. אולם בעצבותה הרבה, היא בקשה ממנו רק דבר אחד, שיאתר את החרוב האבוד. הבז מיד עף לחפש את חרוב שהגיע בשעות הלילה בדיוק אל המקום ששם השאיר את חרובה הישנה. החרוב לא ידע לאן היא נעלמה ולא הפסיק לקרוא בשמה. הבז שהתחרט על מעשיו, צלל לעבר החרוב והבטיח לו שיכוון את חרובית בדיוק אל המקום שבו הוא נמצא.

הבז עף אל חרובית ובישר לה שהיא נמצאת ממש קרובה לחרוב והראה לה את הדרך הקצרה להגיע אליו. עם חשכה היא ירדה מהפסגה אל המורד הנכון, והגיעה לחרוב שקבל אותה בשמחה רבה. הם שבו ביחד למקומם הטבעי במורד הגבעה, שם הם חיים עד היום באושר רב.   

בסוף הקיץ ובראשית סתיו, יש לחרוב זכר פרחים זכריים מלאי אבקה, ולחרובית יש פרחים נקביים עם עלי. גרגירי האבקה עוברים מפרחי הזכר לפרחי הנקבה, מאביקים ומפרים אותם, ובמהלך הקיץ מבשילים פירות מתוקים (חרובים), על ענפיה של חרובית.

                                                                                                                                     


 

Comments