גלגולו של תרמיל


גלגולו של תרמיל  \  אהוד קלפון

ביום בהיר באמצע הקיץ, רותי שאלה תרמיל גב מחברים, כדי לנסוע לארץ רחוקה. היא דחסה בתרמיל בגדים, נעליים ומצלמה, עם תקוות רבות להצלחה. הצפייה לקראת הנסיעה לארץ הרחוקה, הייתה גדולה, עם הכנות מרובות. גם חברת ילדות בשם ענבל הצטרפה לנסיעה, ולה מזוודה מהודרת עם בגדים נאים.

ביום הטיסה, שתיהן הגיעו לשדה התעופה, והציגו בבטחה את הדרכונים בדלפק של חברת התעופה. אך שוד ושבר! חברת הנסיעות לא מסרה להן שחייבים ויזה כדי להיכנס לאותה ארץ רחוקה. כל אחת שבה לביתה עם אכזבה עמוקה, ורק כעבור חמישה ימים השיגו ויזה ונמצאה להן טיסה חלופית, בדרך חתחתים.

הטיסה משדה התעופה של הארץ העתיקה יצאה בזמן, אך איחרה להגיע לטיסת ההמשך בארץ נוכרייה. הן ראו את המטוס חונה, אך לא הורשו להיכנס אליו. לפחות התנחמו שגם משה ראה את הארץ מרחוק ולא נכנס בשעריה.

הן נשארו ללון בעיר הנוכרייה, שאת שפתה לא ידעו, ואכזבתן הייתה רבה. הטיסה הבאה שיצאה למחרת בלילה נמשכה שעות רבות ומייגעות עד לאותה ארץ גדולה, רחוקה ומסקרנת.

בינתיים, הכבודה של שתיהן טיילה לה בנפרד ליעדים נעלמים, ולא הגיעה ליעדה. בלית ברירה, הן חיפשו ברחובות העיר, לקנות בגדים עד שימצאו את הכבודה שלהן. בחנויות הבגדים בישרו להן שאין בגדים במידות גדולות, אלא רק בגדים במידות קטנות המתאימות לבני אותה ארץ רחוקה. הן נאלצו לטייל, עם אותם בגדים שהביאו מהבית, במשך שלושה ימים.   

החום והלחות בעיר הזרה, היו גבוהים, הזיעה ניגרה בכול הגוף ובגדים להחלפה אין. ביום החמישי לשהותן באותה עיר, הגיעה המזוודה של ענבל, ושתיהן החליפו בגדים שהתאימו לשתיהן.

כעבור שמונה ימים הן טסו בחזרה לארצן העתיקה, אך התרמיל של רותי לא הגיע, והמשיך לטייל לבדו עוד עשרה ימים. הוא נדד בין שדות תעופה, הגיע בדכים עקלקלות לארצות רבות אחרות ובסוף נחת תשוש ומרוט בארץ הקודש.

רותי סיפרה לחברים, שמהם השאילה את התרמיל, על הרפתקאות טיולה, ועל האודיסיאה שלה ושל תרמילה. החברים קינאו בחוויות שעבר תרמילם בארצות נכר, והיו מוכנים לשוטט במקומו. רותי וענבל העלו זיכרונות וצחקו, כי לא יכלו לשנות דבר מהתנהלות מסען. החוויות שעברו בזמן הקצר, רשומות כאן למזכרת.                      

 

 

              

Comments