הנדידה המופלאה

הנדידה המופלאה (סיפור) מאת: אהוד קלפון

ברק פילח את לב השמים בעמק פורה בצפון אירופה, ורעם אדיר נשמע מתגלגל בעקבותיו. גשם וברד החלו לרדת בעוצמה רבה מעננים כהים וכבדים, על רגבי אדמה חרושה, על שדות מרעה, ועל כפרים קטנים השוכנים בגדות נחלים ואגמים. להקה גדולה של חסידות נראתה, לפתע, נוחתת על גדות אגם קטן, ומוצאת לה מסתור ומחסה ללינת לילה משותפת ובטוחה.

ציפור קטנה, שראתה את התנועה הרבה באוויר, התקרבה לקצה הלהקה, שזה עתה נחתה בקרבת תחום מחייתה, ושאלה בסקרנות את אחת האורחות הלא קרואות: שלום לך חסידה יקרה, מאין באת? החסידה המופתעת מהשאלה, החלה להסביר לרעותה התמה. בהרים הגבוהים שמצפון, כבר קר מאד ואין די מזון לכולנו. דחף פנימי חזק מורה לנו להתארגן בעמקים שלרגלי ההרים, לקראת הנדידה הגדולה דרומה.

עודן משוחחות, והנה ארנבת גדולה רצה לה בדילוגים, ובעקבותיה רצים גוריה הקטנים. הסקרנות הטבעית הביאה גם אותם למקום זה, כדי לברר מה מתרחש בקרבת מחילתם, תחום מחייתם, ומקור פרנסתם. על מה ההמולה הזו שאל גור אחד את אמו. ככה זה כל שנה, ענתה הארנבת בדאגה.

בעונת הסתיו, יש חוסר שקט אצל העופות, ורבים מתקבצים כאן לפני נדידתם דרומה. זו רק תחילת  הנדידה, ורבים עוד יגיעו ויזללו מכל הבא ליד, כדי לאגור כוח להמשך נדידתם הארוכה. הם עפים בדרכים שונות ובגבהים שונים וכל מין והיעד הסופי שלו. למשל, החסידות מנצלות את זרמי האוויר העולים מהאדמה כדי לדאות ולהתקדם, הברווזים חותרים בלי הרף בכנפיהם, ועפים למרחקים ארוכים, הזרזירים נודדים בלהקות גדולות ומעדיפים לעוף נמוך על פני הים התיכון.

מפי העופות החוזרים אלינו בכל שנה, למדתי שהם עפים למקומות מעניינים ומוזרים מאד. למשל, עופות המים מגיעים לבריכות הדגים של אחד הקיבוצים בישראל. עם הגיעם לשם, הם שומרים לזמן מה על ייחודם כקבוצה, אך עד מהרה הם מתערבבים עם עופות בני מינים אחרים ומסתדרים יחדיו. שהרי מטרת כל עוף וציפור היא למצוא מזון כדי לשרוד ולהישאר בחיים. בבריכות אלה הם מוצאים מזון מגוון, הכולל דגים, דו-חיים, סרטנים, חרקים ותולעים, וכן מזון שמסננים הברווזים מהבוץ.

כך הם מבלים את היום בדו-קיום של "אין ברירה", כי במקומות קינונם בארצות

מוצאם, הם שומרים על תחום מחייתם בקנאות. בערוב היום, הם מתקבצים בלהקות, כל מין למינהו, ולנים יחדיו במקום ייחודי להם וקבוע. המקומות המבוקשים ביותר ללינת לילה, הם עצים וחורשות לאורך החוף. לפני שנופלת עליהם תרדמה, הם מחליפים ביניהם חוויות מפעילות היום, והרעש של

הלהקה מגיע למרחקים.

עם התגבר העלטה, הציוצים הולכים ופוחתים, עד לדממת הליל, והכול לנים בבטחה עד הנץ החמה. גם אני עייף, אמר הגור לאמו הארנבת, שהאריכה בסיפורה על מנהגי העופות הנודדים וכולם קפצו בחזרה אל תוך מחילתם העמוקה, המוגנת מפני צינת הליל.

אור השחר החל להתפשט באופק, וקרני השמש חדרו מבעד לענפי העצים. העופות, שהשכימו קום, פתחו מיד בשיחה קולנית, שהעירה את כל הלהקה. תוך זמן קצר, עוד באפלולית השחר, חזרה המולת הציוצים והשתלטה במרחב, בהכריזה על יום חדש. השמש שטפה באורה הרך את מישור החוף, והים הבהיק בקרינה הנשקפת ממנו.

אוכלוסיית הבריכות התעוררה לפעילות חדשה ובעקבותיה נחתו, בזה אחר זה, עופות המים שאינם מבזבזים את זמנם לריק, כי יצר ההישרדות מחייב אותם לדאוג לפרנסתם בעל עת ובכל מקום. אל אלפי העופות, הממלאים כל פיסת קרקע ומקווה מים, הגיעה ציפור קטנה בשם "דרור הבית" שהיא למעשה דרורית שרצתה ללמוד על אורח חייהם ודרכיהם.

היא ניגשה לברווז גדול ומהודר, שעמד על שפת המים וסינן במקורו משהו מתוך הבוץ. שלום לך ברווז יקר, שמי דרורית. אני חיה כאן כל השנה, במעונו של האדם, ומעולם לא עזבתי את אזור מחייתי ולא הרחקתי נדוד. האם תוכל להתפנות לרגע, כדי לענות לי על כמה שאלות. ברצון רב ענה הברווז, שניער את מקורו משרידי הבוץ שדבקו בו.

מדוע אתם עוזבים כל שנה את ארצותיכם בצפון ובאים אלינו, כאשר קר פה וגשום. ובכן, דרורית יקרה, אמר הברווז, בארצות הצפון קר מאד בסתיו ובחורף. שלג וקרח מכסים את השדות ואת האגמים, והנהרות קופאים. הרוחות הצפוניות קרות מאוד ומקפיאות את העצמות ואין די מזון לכולנו. אנו נאלצים לנדוד למרחק של אלפי קילומטרים, בכל שנה, כדי להמשיך להתקיים במקום שיש בו מזון. האם הכרתם זה את זה מקודם. לא ולא, ענה הברווז.

אנו באים מארצות שונות, שם דאגנו לצאצאים שבקעו מן הביצים באביב. כל זוג

טיפל בגוזליו ודאג לפרנסתם, כדי שיגדלו מהר ויהיו חזקים לקראת הנדידה בסתיו. רק כאן, ליד בריכות הדגים, אנו חיים כארבעה חודשים ביחד, כל שנה בסתיו, עד לנדידה צפונה באביב. יש לנו מכרים ותיקים בין האנפות, החסידות, השחפים ועוד רבים אחרים.

מדוע באתם דווקא לכאן שאלה דרורית. הדרך שלנו לכאן נחשבת קצרה יחסית, בהשוואה למרחקי הנדידה של עופות אחרים. למשל, שחפית הקוטב, עושה את דרכה בסתיו מהקוטב הצפוני עד לקוטב הדרומי, מרחק של 15,000  ק"מ, וחוזרת באביב את כל המרחק הזה, עד לביתה בקוטב הצפוני. רוב החסידות ממשיכות לנדוד עד למזרח אפריקה ורק מעטות נשארות כאן. אך מעטים מידידי נשארים בארצות הצפון, על אף הקור והשלג ואינם נודדים.

מי נשאר שם שאלה דרורית בתמיהה. יש מיני עופות שיר, שהסתגלו לחיות בקרבת  האדם וביתו, ומוצאים להם מזון ומסתור בחורף בכפריו. אנו באים הנה, משום שזה מקום נפלא, עשיר במזון, האקלים נוח והאנשים טובים, למה לנו לנדוד הלאה.

אני מבינה שבכל שנה בסתיו אתם חוזרים הנה, ומדוע שלא תישארו לחיות כאן כל השנה. ובכן, דרורית החביבה היינו שמחים להישאר כאן, כי זה מקום נפלא, אך אנו זקוקים לאקלים יותר נוח בקיץ ולשטחי מחיה רחבים לצורך קינון, דגירה וגידול גוזלים. שטחים כאלה נמצאים בשפע בצפון אירופה העשירה באגמים, בנהרות, ביערות ובשדות ירוקים בעונות האביב והקיץ.

ממתי התחלתם לנדוד בסתיו? מספרים אצלנו זקני להקת העופות, שלפני שנים רבות, כשהקרח כיסה חלקים נרחבים בעולם, נאלצו אבותינו לנדוד לאפריקה החמימה, אולם עם נסיגת הקרחונים מהקטבים, הם שבו להתיישב בכל ארצות הצפון. מאז אנו ממשיכים לנדוד כל שנה, וזו מסורת הטבועה בתוכנו. עוד דבר אחד מפליא אותי אמרה דרורית. אנו הדרורים שחיים באזור מצומצם, מתקשים לא פעם בניווטים, ואיך אתם מצליחים לנווט את דרככם למרחקים, בתנאי מזג אוויר משתנים?

אצלנו זה טבעי אמר הברווז, אנו נולדים עם היכולת לנווט. הרבה חוקרים עובדים קשה כדי לגלות את סודותינו, אולם עדיין רב הנסתר על הנגלה. האמת היא, שגם אנו לא יכולים להסביר הכול. אבל, אספר לך שהניווט ביום הוא דבר קל שבקלים. אנו יודעים היכן צריכה להיות השמש בכל שעות היום, ועל פי מיקומה אנו יודעים את כיווני רוחות השמים.
אנו גם יודעים את המקום שבו אנו נמצאים על פי גובה השמש בשמים. את בוודאי יודעת, שהקוטב הצפוני חשוך בעונת החורף, משום שהשמש אינה עולה לגובה השמים, אלא זורחת באופק המזרח ושוקעת באופק המערב. ידע זה חשוב לנו, שכן לצורך הנדידה דרומה, אין דבר פשוט מאשר לעוף אל הכיוון שבו השמש גבוהה יותר בשמים.

עם התקרב הסתיו בצפון, השמש מפחיתה מגובה מסלולה בשמים ואנו יודעים כי זו העת לנדוד. ברווז יקר, תסלח לי שהפסקתי אותך בעת סעודתך, וגזלתי ממך זמן רב, אבל דבריך כה מעניינים, שתרשה לי לשאול עוד שאלות אחדות. איך אתם מתמצאים בלילה? הרי אתם, הברווזים, עפים ברציפות בימים ובלילות, עד למחוז חפצכם. הניווט בלילה אינו קשה במיוחד, משום שקריאת מפת הכוכבים היא לימוד ראשוני אצל כל גוזל מגוזלינו.

כדי לאמת זאת, הכניסו אותנו החוקרים לתוך כלובים עם מכסים מזכוכית והניחו את הכלובים בתוך פלנטריום, שהוא אולם עגול, שעל תקרתו מקרינים את מפת כוכבי השמים. על התקרה זיהינו כוכבים המוכרים לנו ובעת הנדידה כולנו פנינו לכיוון דרום. החוקרים סובבו את הכלובים לכל הכיוונים, וכולנו פנינו שוב במדויק לכיוון דרום.

שמענו את החוקרים מאשרים, שאכן אנו יודעים את הכיוונים על פי כוכבי השמים. כדי לחזק טענה זו הם יצרו עננים בשמי הפלנטריום, ומאחר שלא יכולנו להבחין בכוכבים, לא ידענו את הכיוון המדויק לדרום וכולנו פנינו לכיוונים שונים. מניסוי זה הסיקו החוקרים שאנו, הברווזים, מנווטים דרכינו בלילה על פי כוכבים. איך אתם מוצאים את דרכם בשמים  מעוננים? גם לזה מצאנו כמה פתרונות השיב הברווז בניחותא.

במשך היום עפה  הלהקה בגובה אחיד של כארבע מאות מטרים, ומנווטים על פי חופים, שרשרות הרים, עמקים, נהרות, אגמים, מדבריות וכדומה. אם יש עננים בלילה, אין אנו יכולים לנווט על-פי סימנים על הקרקע ואז אנו שולחים סיירים, המגביהים עוף מעל העננים והם מתקנים את טעויות הניווט של הלהקה. החוקרים טוענים, שיש לנו רגישות מיוחדת לשינויי כוחות חשמליים ומגנטיים על פני כדור הארץ.

אנו חשים בהבדלי העוצמה המגנטית שבין הקטבים לבין קו המשווה, העוזרים לנו לנווט. דרורית, מדוע את מפהקת כל-כך, האם אני משעמם אותך? להיפך! תמשיך לספר, זה מעניין מאד. פשוט לא ישנתי טוב הלילה בגלל הברקים הרבים שהאירו עלינו והרעמים שהחרישו את אוזנינו. טוב, אמר הברווז והמשיך לספר: ביום בהיר אחד, אני מוצא את עצמי ביחד עם הרבה מחברי בתוך כלוב גדול, בחדר אפור, ללא חלונות.
שמענו את החוקרים מתווכחים ביניהם על יכולתנו או אי יכולתנו לחוש ולדעת את מועד הנדידה, מבלי שיהיה לנו קשר עם גרמי השמים שבחוץ. כולנו השתדלנו להסתגל לאורח החיים המשעמם בשקט ובשלווה, אולם עם התקרב מועד הנדידה, קמה מהומה גדולה בין חברי הברווזים וכולם חבטו בכנפיהם, בתקווה לעוף ולנדוד.

החוקרים השתוממו על כך, ולבסוף שחררו אותנו ונתנו לנו לעוף ולנדוד. דרורית, תביני שזה אצלנו דחף פנימי לעוף לנדוד במועדים הקבועים. יש בתוכנו "שעון ביולוגי", המאותת לנו על ידי גירויים חזקים, מתי לנדוד. גירויים אלה גורמים לאי שקט פנימי אצלנו, ודחף עז לנדוד. הרבה תלאות עברו עליך אמרה דרורית לברווז התשוש.

זהו גורלם של נוודים השיב הברווז, ואנו נמצאים בסכנה מתמדת בנדידות אלו. מהניסיון למדנו, שאין זה בטוח לעוף מעל ארצות מסוימות. יש שם הרבה ציידים ואין חוק שיגן עלינו. יש אזורים, שבהם מנשבות רוחות חזקות ויש שרשרות הרים גבוהות, שאין אנו מסוגלים לחצות, כי האוויר דליל מאד שם למעלה. יש לי עוד שאלה אחת אמרה דרורית, בנימה מתנצלת.

אני שמה לב, שמדי פעם מגיעים אלינו עופות צעירים, לפני שמגיעים הוריהם. איך זה יתכן? הרי מעולם לא נדדו! ומי הדריכם לכאן? נכון שאלת אמר הברווז. יש לציין שיש לך ראייה חדה, ויכולת מצוינת לצפות בתופעות טבע, ולנתחן בהגיון. את בוודאי זוכרת את מה שאמרתי לך בתחילת דברי, שבענייני הנדידה רב הנסתר על הנגלה. ובכל זאת אנו יודעים, שעופות צעירים הם חסרי סבלנות עם התקרב עונת הנדידה. יש להם גירויים פנימיים חזקים יותר ולא תמיד הם מחכים להוריהם, לכן הם מקדימים לנדוד. עובדה שהם מוצאים את דרכם ומגיעים בדיוק אל המקום.

תודה לך ברווז יקר על שהעשרת מאד את ידיעותיי. אני יוצאת בהרגשה שלנו הדרורים, יש חיים נוחים ושקטים כאן ולא חסר לנו דבר, רק הרפתקאות הנדודים שלכם מעוררות בנו התפעלות, וזה חסר לנו. דרורית יקרה. תאמרי למשפחת הדרורים שישמחו בחלקם על הנחלה הטובה אשר קיבלו. אנחנו אורחים כאן, וגעגועינו עזים כבר לנדוד בחזרה, אך חשוב שכולנו נהיה שמחים במה שיש לנו.
היי שלום, דרורית יקרה, עלי לשוב מהר לחפש לי מזון בבריכות הדגים. הביטי כמה כחוש הגעתי ממסעי הארוך ועלי להתחיל לאגור שומנים בגופי כדי שיספיק למסעי בחזרה לסביבתי. דרורית, עוד הערה יש לי אליך, כדי שלא תביני אותי לא נכון. אל תחשבי שהכול מחושב במוחנו, כפי שזה נשמע מדברי, אלא הרוב טבוע בתוכנו מאז שבקענו מהביצים, וזה העיקר.

 


 

Comments