ילד שהרים עקרב בגן

ילד שהרים עקרב בגן  \  אהוד קלפון

יובל הוא ילד בן שנתיים, המתעניין בכל דבר שנקרה בדרכו, וסקרן גדול מטבעו. הוא אוהב לגעת בכל מכשיר, למשוך, להרכיב, לפרק, וגם לפזר. הוא מכניס את אצבעותיו הקטנות לתוך חריצים בסלעים ובאדמה, ואין לו פחד ללכת לכל מקום לבדו.

יום אחד, בראשית הקיץ, כאשר ילדי הגן היו בחצר ושיחקו בצעצועים, יובל הלך הישר לעבר טרקטור צהוב עם כף הרמה שעמד בפינה. במסלול הליכתו, הוא נתקל ביצור שחור, שהלך בין הצעצועים על שמונה רגליים, והחליט להכירו. הוא התיישב לידו, פינה לו חפצים שלא יחסמו את דרכו, ואחר כך הרים אותו באצבעותיו הקטנות. התגובה לא איחרו לבוא, בצעקת כאב אדירה שהדהדה בכול הגן.

זה היה עקרב שאחז חזק באצבעותיו של יובל, בעזרת הצבתות. העקרב כופף את בטנו הצרה עם העוקץ, והזריק ארס לאצבעו של יובל הקטן. הגננת רצה מיד לעזרתו של יובל והרחיקה את העקרב. ידו של הילד הקטן התנפחה מאוד, ומיד קראו להוריו שלקחו אותו לבית החולים. אחרי טיפול מסור, יובל התאושש וחזר לחייך.

תוך זמן קצר, הוא התחיל לפרק את המכשירים הרפואיים בחדר שנראו לו כמו צעצועים בגן. הרופא אמר להורים שליובל יש מזל גדול, שהרים עקרב שחור פחות ארסי ולא עקרב צהוב שהוא ארסי מאוד. הוא גם הוסיף בחיוך, שייקחו את יובל הביתה לפני שיפרק להם את כל הציוד הרפואי בחדר.  

במהלך האביב וראשית הקיץ, העקרבים מתעוררים מתרדמת חורף ארוכה ויוצאים לחפש מזון בשעות הלילה. בכל שנה נעקצים מספר אנשים בארץ על ידי עקרבים, שחלקם עלולים לסכן חיים אם לא מגיעים מהר לבית החולים. יש עקרבים מסוכנים מאוד לאדם, ויש פחות מסוכנים.

למשל אחד העקרבים המסוכנים ביותר בעולם חי במדבריות צפון אפריקה וגם בסיני, שמו קטלן דרומי, צבעו צהוב- חום, זנבו עבה מאוד והוא נדיר מאוד בנגב. לעומתו יש עקרב מסוכן לא פחות שחי בכל חלקי הארץ בשם עקצן צהוב בעל בטן צרה, גוף צהוב, וצבתות דקות. יובל חזר לגן, וכולם קבלו אותו בשמחה והתעניינו באצבעו הנפוחה.

עקרבים שחורים בעלי צבתות עבות, עקיצתם כואבת, אך הם פחות מסוכנים מ"עקצן צהוב" שגם הוא נפוץ בין הסלעים בצפון. לכל העקרבים יש בלוטת ארס בקצה הבטן (ה"זנב") שממנה זורם הארס דרך העוקץ אל הקורבן. הארס פועל על

מערכת העצבים ועל כן צריך להגיע מהר לבית החולים כדי לקבל זריקה לנטרול הארס. עקיצות עקרבים מסוכנות במיוחד לתינוקות ולילדים, לכן חייבים למנוע זאת.  

העקרבים נמצאים ביום מתחת לאבנים ויוצאים בשעות החשיכה, כדי לחפש מזון כגון שלשולים, נדלים, עכבישים וחרקים למיניהם. העקרב משתק את קורבנו,  גורר אותו למקום מסתור ואוכל אותו בעזרת המלתעות שבפיו. הוא מחוסן מהארס של עצמו ומהארס של עקרבים מאותו המין. הם שייכים למערכת פרוקי הרגליים, למחלקת העכבישניים ולסדרת העקרבים.

תפוצתם העיקרית היא משני צדי קו המשווה, עד לסביבות קו רוחב ארבעים. הם אינם אוהבים קור, ובחורף הם נכנסים לתרדמה. עונת הרבייה נמשכת ממאי עד ספטמבר, כשהזכר מוציא מגופו נרתיק מלא זרעים והנקבה קולטת אותו לגופה. הזרעים מפרים את הביציות בגופה וכעבור חודשיים היא משריצה עקרבים חיים העולים על גבה, וכך היא מגנה עליהם.

בעולם קיימים קרוב לתשע מאות מיני עקרבים ובארץ כעשרים מינים. הם חיים כעשרים שנה, נפוצים בכול חלקי הארץ, ומהווים חלק משרשרת המזון הטבעית. הם טורפים חרקים ותולעים, ונטרפים על ידי עכבישים, נחשים, לטאות ועל ידי עקרבים מסוגים אחרים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                   

 

Comments