איש היער וחמורו

איש היער וחמורו  \  אהוד קלפון

יום אחד הלך איש טבע על דרך עפר בשדות העמק, וראה אדם רוכב על חמור, בבוקר חם של קיץ. שאל אותו, לאן פניך מועדות? אני רוכב על חמורי בדרכי הארוכה לעבודה. מאין אתה בא והיכן אתה עובד? אני גר על ההר ביער, ויורד כל יום לעבוד, הרחק בעמק, ושב מאוחר בערב לבקתתי. האם החמור הקטן הזה לא מתעייף לרדת ולעלות במורד ההר, כשהוא נושא אותך על גבו? החמור הזה רגיל לשאת את משקלי מאז היותו עייר, ענה הרוכב.

אני וחמורי עובדים בחווה גדולה בקצה העמק. אני מטפל בבהמות העבודה באורווה, וחמורי רתום לעגלה, ומוביל תוצרת חקלאית מגן הירק, וחבילות קש משדות השלף. בערב, אחר השקיעה, אנו שבים לטפס על ההר ולנים בבקתה ביער. נאנח איש הטבע, הוציא שני כריכים מתרמילו ונתן אחד לחמור ואחד לבעליו.      

יום אחד, טייל איש הטבע, במרחבי שדות, הפרושים לרגלי ההר. בדרכו, הוא ראה שיירת חמורים, שנעה על דרך עפר, ועליהם ילדים שמחים. החמורים חוצים את העמק ומגיעים לנחל איתן שמקבל את מימיו ממעיינות וגשמים.

איש הטבע שאל את מוביל הטיול אם הוא זקוק לעובד חרוץ ומנוסה בטיפול בחמורים ובבהמות העבודה באורווה. האיש ענה שאכן הם זקוקים לאיש מקצועי, והוא מוכן לפגוש את העובד ולנסותו בעבודה. איש הטבע החל מיד בחיפושיו, כדי לאתר את הבקתה ביער. הוא טיפס במעלה ההר, הלך בחורש סבוך, ונכנס ליער  צפוף.  

לפתע, הוא שמע מרחוק נעירה של חמור בוקעת מלב היער, וכיוון את צעדיו לעבר הנעירות שחזרו על עצמן בכל כמה רגעים. הוא הגיע בסוף אל החמור, שהיה קשור בחבל אל אחד מענפי האלון, וסמוך לו עמדה בקתה קטנה. הבקתה הייתה בנויה מעצים, ודלת הכניסה מורכבת מקרשים. הוא הציץ פנימה דרך החרכים, וראה בקתה ריקה ורק שטיח קטן כיסה את משטח האדמה. הוא אסף עשב והאכיל את החמור הרעב, שנרגע והשתתק. היכן איש היער? שאל את עצמו. הוא העריך שהלך להביא מים עבורו ועבור חמורו. הוא הוציא מפת שטח, שהייתה מקופלת בתרמילו, איתר את מקומות במפה, וראה שיש מעיין בתחתית הוואדי הסמוך. הוא שיער שהאיש צריך להימצא שם.    

למה הוא לא ירד עם החמור? שאל את עצמו. כאשר הוא התחיל לרדת לוואדי, הוא הבין שהמורד תלול מדי בשביל החמור. החמור לא מסוגל לרדת במצוק, ולעלות בחזרה עם מטען כבד של מים.    

במהלך הירידה, במורד התלול, הוואדי הלך והתרחק מראייתו. הוא קרא לאיש היער, אך שמע רק את קולו מהדהד בין שני רכסי הוואדי. הירידה הייתה קשה ורגליו החליקו בסלעים. לאט ירד הערב, והחמה שקעה מעבר לאופק ההרים. הוא התיישב על סלע וחשב מה לעשות מבלי לסכן את חייו בנפילה מאחד הצוקים. הוא קם ממקומו, ושב על עקבותיו במעלה ההר. הטיפוס היה קשה, ירד הליל, ועלטה כיסתה את היער.  

הוא קיווה שהחמור ינער שוב ויכוון את דרכו, אך החמור שהיה שבע מהעשב הרב שאכל, עמד בשקט ונמנם. איש הטבע הגיע לדרך עפר שחצתה את היער, שם הוא הבחין באדם הנושא על שכמו כד גדול , וטיפס בכבדות במעלה הדרך. הוא לא זיהה אותו באפלה, אך ניגש אליו ושאל אם הוא האיש שפגש לפני מספר ימים בעמק.  כן ענה איש היער בתדהמה, שמיד זכר אותו, והזמינו לבקתתו.  

איש היער הניח את כד המים בפינת הבקתה, הדליק עששית נפט, ושניהם התיישבו על שטיח קטן, עשוי מצמר כבשים, ושוחחו. איש הטבע הסביר לו שחיפש אותו כדי להציע לו עבודה במקום קרוב, שמתאימה לו וגם לחמורו. זה יחסוך את המסעות היומיים הארוכים, ויחסוך סבל מהחמור בימות החמה ובימות הגשם. איש היער ביקש זמן לחשוב, ובינתיים הוא יצא להאכיל את חמורו ולהשקותו.

איש היער מקדים ללכת לישון, כמו הציפורים, ומתעורר ביחד איתן לפני הזריחה. באותו הלילה נדדה שינתו, למרות עייפותו. הוא חשב על האיש הטוב שהציע לו עבודה במקום קרוב, שתקל עליו ועל חמורו, וגם תשמח אותו. אחרי מחשבות רבות, שנמשכו לתוך הלילה, הוא הפסיק להתלבט, החליט לנסות את העבודה החדשה, ונרדם. הוא קם מוקדם כהרגלו, לשירת הציפורים המהדהדת ביער הסגור. הן מעירות אותו בכל בוקר, והוא מפזר להם מזון לפני לכתו לעבודה.     

הוא ירד מההר, והגיע חיש מהר למפגש, בשדות המשק. בדרכו, הוא ראה שורה ארוכה של חמורים, שהולכים בשביל, ועליהם רוכבים ילדים שמחים. במפגש, הוא חש שהאנשים טובים והעבודה מעניינת, והסכים להתחיל מיד. תפקידו יהיה לטפל בחמורים, בשדה ובאורווה, וללוות את הרוכבים בטיולים על חמורים. בתוך מספר ימים, איש היער וחמורו השתלבו יפה בעבודה החדשה, וכולם נהנו לעבוד איתו, ולרכב על חמורו בעל המזג הטוב.  

איש הטבע הלך ביוזמתו אל בעל החווה הקודם, והודיע לו על השינויים שחלו אצל העובד שהיה לו, ובקש את הבנתו לפרישתו. האיכר הבין את המצב והתרצה מיד. הוא ביקש למסור לאיש היער, בעל החמור, הצלחה בעבודתו החדשה, ואם ירצה לחזור בעתיד, הוא ישמח לקבלו.

יום אחד, איש הטבע בא לטייל בעמק, עם קבוצת ילדים מקיבוצו, וביקש סיור רכוב על חמורים. כאשר התקרב לאורווה, ניגש אליו האחראי (איש היער), והודה לו על המעשה האצילי שעשה עבורו ועבור חמורו. הוא סיפר לילדים, שבאו לרכב על החמורים, על המפגש האקראי שהיה לו עם איש הטבע האדיב, שהוביל לעבודתו החדשה. ילדי הקיבוץ היו גאים במדריך שלהם, ובקשו להכיר את החמור החרוץ, וגם לרכב עליו בטיול.

 

 

Comments