גלבוע ועמקים

גלבוע ועמקים  \  אהוד קלפון

 

נוסעים לכיוון מגידו, פונים ברמזור שמאלה לכביש הסרגל ופונים שוב שמאלה לכיוון מנחת המטוסים. הולכים בחורשת האיקליפטוס על שביל בין מרבדים ענקיים של כלניות. חוזרים לכביש הסרגל, פונים שמאלה ואחר כך ימינה על כביש 675 עד לצומת יזרעאל. משם נוסעים מזרחה על כביש 667 העובר על רכס הרי הגלבוע, מעלה נורית ועוצרים בהר שאול להליכה ברגל ולתצפיות נוף.
צופים על עמק בית שאן, עמק חרוד, עמק יזרעאל, רמת יששכר והישובים שבסביבה. ממשיכים על רכס ההר מזרחה ועוצרים להליכה בשמורת הארוסים שבהר ברקן. נוסעים מזרחה לכיוון הר יצפור, מצפה גלבוע, מעלה גלבוע, מירב, מלכישוע ויורדים במעלה מירב עד לנחל בזק ושדה תרומות. פונים צפונה על כביש 90 וחולפים על פני רוויה, רחוב, צומת שלוחות, צומת עין הנציב, עמק בית שאן, עמק חרוד, עמק יזרעאל וחוזרים דרך צומת נהלל לטבעון ולחיפה.

הגלבוע הוא רכס הרים שהפסגה הגבוהה שלו מגיעה ל 538 מטרים מעל פני הים, בהר מלכישוע. בספר שמואל (ב) מוזכר הגלבוע בהקשר למפלה של צבא שאול בקרב נגד הפלשתים. בקינת דוד על שאול מופיעה הקללה להר הגלבוע ("הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם").  ממוצע הגשמים היורדים על ההר הוא 450 מ"מ ועוד 200 לילות טלולים שיכולים להחזיק צמחיית בתה ים תיכונית לא צפופה. ניטעו בהר יערות אורנים, הנותנים לו את מראהו הירוק. באזורי הבתה הפתוחים, גדלים שיחים ובני שיחים וכן גיאופיטים ומינים רבים של צמחים חד שנתיים.

אם מטיילים על ההר בחודש אוקטובר, רואים הרבה חצבים וחלמוניות ובינואר – פברואר רואים רקפות, כלניות, עיריות ועוד. באביב (בין פברואר לאפריל) פורחים אירוס הגלבוע, צבעוני ההרים ופרחי צמחים חד שנתיים רבים. הריכוז הגדול ביותר של פרחי אירוס הגלבוע, נמצא בפסגת הר ברקן והמקבצים הצפופים של הפרחים, מתפתחים מקנה שורש אחד.

במרכז הפרח יש פתח כהה המוביל לאברי הרבייה שהם האבקנים, העלי עם הצלקת והשחלה עם הביציות. ההאבקה נעשית על ידי חרקים ובמיוחד על ידי דבורים. לאחר האבקת הפרח והפרייתו, נוצר פרי שבתוכו יש זרעים. בכל זרע יש בלוטה שומנית המושכת אליה נמלים, המעבירות את הזרעים לקן ועוזרות בהפצתם. על ההר אין הרבה מים אולם לרגליו בוקעים מעיינות מים חיים.

צדו המערבי של רכס הגלבוע עשיר בצמחייה ים תיכונית וביערות אורנים שנטעה הקק"ל וצדו המזרחי נפגש עם החבל המדברי הצחיח הנמצא ב"צל הגשם". בהרי הגלבוע, חיים בעלי חיים שונים כגון: שפני סלע, צבאים, דרבנים, גיריות, חזירי בר, חתולי בר, זאב, שועל, צבוע, זוחלים (כגון צפע ארץ ישראלי), עקרבים וחרקים למיניהם ועוד.
לפני שהתהווה עמק יזרעאל (והשבר הסורי אפריקאי), היו מחוברים ברצף אחיד, הרי השומרון, הרי נצרת והרי הגליל. חלק מהשבר נע מערבה מאזור הכנרת, בין עמיעד בצפון עד בית שאן בדרום וחתך את השטח ההררי ממזרח למערב.
השברים המזרחיים מצפון לדרום הם: בקעת גינוסר, בקעת ארבל, בקעת יבנאל, ועמק בית שאן. ביניהם נשארו הר ארבל, הר תבור, גבעת המורה, הר טורען והר נטופה הבולטים מעל לעמקים.  עדות נוספת לשבר, היא תלילותו של הגלבוע התוחם את עמק בית שאן מדרום.

גבולות עמק יזרעאל הם: עמק זבולון ומפרץ חיפה במערב, הגליל התחתון בצפון, הר תבור, גבעת המורה ועמק בית שאן במזרח והר הכרמל עם רמות מנשה בדרום. הבקעה המרכזית של עמק יזרעאל מתחלקת לשני אזורים עיקריים: בקעת מגידו, עמק חרוד, ושלוחות נוספות ממזרח שהן בקעת כסולות וחבל תענך.

בקעת מגידו היא הבקעה המרכזית של עמק יזרעאל, צורתה משולש בין הכרמל, הרי השומרון והר תבור ושטחה 380 קמ"ר.
הבקעה מנוקזת על ידי נחל קישון למפרץ חיפה ולים התיכון. הקרקע שטוחה ואטומה ומורכבת ברובה מאדמה אלוביאלית (סחף) שהיו בה ביצות ושיטפונות בעבר. עם תחילת ההתיישבות היהודית בעמק בראשית המאה העשרים, הוקמו מפעלי ניקוז ונעלמו הביצות.
עמק חרוד הוא חלקו המזרחי של עמק יזרעאל, הוא מופרד מבקעת מגידו על ידי קו פרשת המים ומנוקז על ידי נחל חרוד מזרחה, לעבר בקעת הירדן. עמק חרוד, ששטחו 40 קמ"ר, משתרע בין הרי הגלבוע בדרום לבין הרי יששכר ורמת צבאים בצפון. עמק יזרעאל היה חבל ארץ חשוב ברוב התקופות, הודות לדרך הראשית המאפשרת מעבר נוח בין מישור החוף לבין בקעת הירדן.
דרך ראשית זו הייתה חלק מדרך ארוכה שעברה לאורך החוף ופנתה מזרחה לעבר הירדן, ונקראה בעבר ההיסטורי "ויה מאריס" או "דרך הים". בתקופת התנ"ך, הדרך הובילה לשתי ערים חשובות, מגידו ויזרעאל.
בעמק יזרעאל התרחש הקרב ליד הקישון בין דבורה וברק, נגד צבא סיסרא שמטרתו הייתה שליטה בעמק הרחב. בתקופת שבטי ישראל התחלק העמק בין נחלותיהם של יששכר, זבולון, נפתלי ואשר. בתקופת מלכי ישראל היה העמק אזור אסטרטגי וחקלאי חשוב ואחאב המלך הקים את ארמונו בעיר יזרעאל. ההתיישבות הנוכחית בעמק יזרעאל החלה בתחילת המאה העשרים, והיישוב היהודי הראשון (מרחביה) עלה על הקרקע בשנת 1911 . המתיישבים הראשונים בעמק עסקו בייבוש הביצות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                      

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                        

 

 


Comments