רכס אלונים טבעון נופית

רכס אלונים טבעון נופית   \   אהוד קלפון

רכס זה נמצא בשלוחה הדרומית מערבית של גבעות טבעון - שפרעם אשר בגליל התחתון המערבי. שלוחה זו צופה דרומה על פני עמק יזרעאל ומערבה אל עבר הכרמל הגבוה. בין הכרמל לבין גבעות טבעון מפרידה רצועה צרה של מפער הקישון, המהווה גבול בין הכרמל לגליל התחתון. הכרמל הגבוה צופה אל גבעות טבעון מגובה של בערך 500 מטרים לגובה של 200 מטרים. אבל לא רק הגובה קובע את הבדלי הנוף שבין המקומות האלה.

הכרמל, סלעיו קשים בעיקר סלעי גיר ודולומיט שנחלים בעלי קניונים עמוקים מבתרים אותם. מעט הקרקע המכסה את הסלעים היא טרה רוסה אדמדמה חומה, לעומת זאת, הצופה מהכרמל לעבר טבעון, רואה נוף של גבעות מעוגלות, פחות או יותר, חרוץ על ידי נחלים לא עמוקים בגלל המסלע הקרטוני מגיל איאוקן התיכון שעליו בנויה טבעון על שכונותיה. צפונה יותר לעבר נופית יש סלעי גיר רך עם שכבות צור מתקופת איאוקן התחתון (שכבות הצור מתגלות גם באפיק הקישון לאחר שהגיר נשטף).

האדמה המכסה את הגבעות האלה היא אדמה אפורה הנקראת רנדזינה שמקורה מסלעי הקרטון. היא מחלחלת ובקיץ כנראה מקבלת מים בדרך של נימיות מסלעי הקרטון אשר מתחתיה.  הבדלי הגובה, המסלע והקרקע מסבירים את הבדלי הצמחייה שבין הכרמל לבין גבעות טבעון שפרעם. הכרמל מכוסה בחורש של אלון מצוי שהוא עץ ירוק- עד ואילו גבעות טבעון מכוסות ביער של אלון התבור העומד בחורף בשלכת.

יער אלון התבור ששרד על הגבעות האלה הוא הגדול ביותר בארץ. יתכן שלמקום הזה התכוון הנביא הושע, שהיה כנראה בן עמק יזרעאל והגליל התחתון באומר:  "על ראשי ההרים (הכרמל) יזבחו ועל הגבעות (טבעון) יקטרו תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צילה" (הושע ד', צ"ו). שלושת העצים הללו (אלון לבנה ואלה) גדלים בר ביחד בבוסתני אשר בנופית.

על הר הכרמל נמצאת קרן כרמל (מוחרקה) שראתה בשעתו את חזיון הוויכוח שבין אליהו הנביא ונביאי הבעל. הצרוף של אלון, לבנה ואלה על ראשי גבעות, קיים רק על גבעות האלה ממש. מזרחה יותר, בסביבת בית לחם הגלילית, המסלע קשה יותר ומהיער שבאזור זה נעדר עץ הלבנה. מראה גבעות אלה משתנה חליפות בעונות השונות:  יער אלון התבור הוא יער פארק שבו, יש מרחק ניכר בין העצים וקרני השמש חודרות אל הקרקע ומאירות את המרחב הפתוח שביניהם, לא כמו בחורש של אלון מצוי הסבוך מאוד. המרחבים שבין העצים מתכסים בחורף בשפע של צמחים חד- שנתיים ובבוא האביב פורחים כאן גיאופיטים למיניהם בשלל צבעים. עצי אלון התבור, אלה ארץ ישראלית, אלה אטלנטית, לבנה רפואי ועוזרר קוצני הגדלים כאן ביחד עומדים בחורף בשלכת.

העלים הנושרים בחורף נרקבים בגשמים ויוצרים חומר אורגני המעשיר את אדמת הרנדזינה. זה מעניק לה את הגוון הכהה ולצמחים החד- שנתיים יש שפע של רקבובית בשכבה העליונה של הקרקע. 

המסתכל בחורף מהכרמל אל גבעות טבעון, יראה את היער במערומיו העומד בשלכת. באביב ילבלבו העצים בירוק עדין ובהיר. באלונים הפריחה הזכרית היא בעגילים ירוקים בהירים הנעים ברוח. עצי האלה הארץ - ישראלית יקדימו את הפריחה על הלבלוב, ופריחתם ניכרת מרחוק בצבעה הארגמני. עצי הלבנה יוציאו שפע של פרחים לבנים ריחניים מאוד וריחם  יתמזג עם ריחות פרחי הבר שמסביב. העוזרר יראה מרחוק כולו עוטה פרחים לבנים הדומים לפרחי האגס - בן משפחתו.  חרקים רבים, ובעיקר דבורים, ירחשו ביער בתורם אחר הצוף שבעוזררים, בלבנים ובצמחים החד- שנתיים, לעומת זאת האלות והאלונים מאובקים על ידי הרוח.
זמזום דבורים חרישי מתנגן בין מרחבי העצים מבוקר עד לפנות ערב, ונקטע לעתים על ידי צריחות העורבני המתעופף בין צמרות העצים.  בין הדשאים והפרחים שבין העצים יחטט השחרור ויחפש את מזונותיו, ולעת בוקר וערב יסלסל שירה ערבה בקול של חלילים.

בשולי היער רואים את החוחיות והירקונים ועוד אורחים מזדמנים. באביב המאוחר יופיע החנקן הנובי, אולם פחות נפוץ הוא החנקן אדום הראש. הנקר, הבולט בצבעי שחור לבן ואדום, מטפס אנכית על גזעי העצים וחוצב את קניו בתוכם. ייתכן שיש ליחס את התרבותם ותפוצתם של הנקרים, להיעלמותם של העופות הדורסים, שבעבר היו כאן.

בקיץ הצמחייה החד-שנתית נובלת ונחשף הצבע האפור של האדמה והצבע החום של קמל הצמחים החד-שנתיים. בסוף הקיץ מתחילים להבשיל בלוטי האלונים שמהם ניזונים העורבנים. אין זה חזיון בלתי רגיל שבלוטי אלון נופלים ממקורם של עורבנים בעופם מעל לעצים, זוהי אחת מדרכי התפוצה של העץ הזה. גם

 מכרסמי לילה שונים כגון היערונים, ניזונים מהבלוטים  ועל כן אפשר להבחין באור ירח חיוור בתנשמות התרות אחר המכרסמים. אפשר למצוא את ביציהן הלבנות והכדוריות של התנשמות ואת גוזליהן מכוסים בפלומה, בבורות מים קדומים, שהם רבים יחסית בסביבה זו.

האורנים המכסים חלק מהגבעות (אורן ירושלים, אורן הסלע ואורן קנרי) ניטעו בידי הקרן קיימת לישראל ואינם טבעיים במקום. יש להניח שבעבר הרחוק, חלק מהגבעות היה מכוסה בכרמים, עדות לכך הן הגתות הקטנות הפזורות פה ושם בשטח. גם הזית היה מצוי כאן בעבר, על פי עדות של נוסעים מהמאה התשע עשרה כמו טריסטרם ואחרים. ביערות טבעון משתרגים מטפסים על גבי העצים, בעיקר קיסוסית קוצנית, פואה מצויה וזלזלת מנוצה. עם רדת היורה ריח האדמה מבשם את האוויר, ועד מהרה יפרצו מתוך האדמה פרחי הגיאופיטים לפי הסדר הזה: כדנים כחולים, בן חצב סתווני שפרחיו ורודים- סגולים, וסתוונית היורה. בטרם יבוא גל הקור של החורף יפרצו שפע נבטים של צמחים חד-שנתיים ויכסו את בני האדמה בכסות ירוקה. צמיחתם תתעכב לארוך כל העונה הקרה ותפרוץ לגובה רק עם עליית הטמפרטורות בראשית האביב.

תצפית מגבעות טבעון לעבר עמק יזרעאל וההרים המקיפים אותו: העמק הוא מישורי ועיבודו החקלאי מתבלט לעין בתשבץ המלבני של השדות. העמק משנה את גווניו לפי עונות השנה ובהתאם לגידולים החקלאיים שבו. פה ושם בולטות בתוכו חורשות כגון חורשת האיקליפטוס של כפר יהושע. בדרום מזרח אפשר להבחין באגם כפר ברוך (אגם הקישון), זהו מאגר המים הגדול של העמק (כיום ישנם מאגרים קטנים בכל משק). אם הצופה יטווה קו דמיוני מאגם כפר ברוך לעבר תל קשיש - קריית חרושת, יבחין פה ושם, לאורך קו זה, בימות הקיץ בצמחייה שלאורך הקישון. קו זה הוא גם קו ההשתפלות של העמק מדרום מזרח לצפון מערב.

בימים שיש אוויר צלול וראות טובה אפשר להבחין בהרים המקיפים את העמק. ממערב מתנשא מעל העמק הכרמל הגבוה, שבו בולטת בנוף הפסגה של קרן כרמל (המוחרקה). בגבול הכרמל ורמת מנשה נראה את תל יקנעם העתיקה.  רמת מנשה נבדלת מהכרמל לא רק בגובהה אלא גם בצבעיה. בחלקים החשופים בכרמל, הצבע השולט הוא הלבן של צוקי הגיר הקשה, והצבע האדמדם  של אדמת טרה רוסה.  ברמת מנשה, לעומת זאת, אין להבחין בצוקים בשל היות סלעיה סלעי קרטון רכים, והחלקים החשופים, בולטים בצבעי הרנדזינה האפורים. בקצה הדרומי של רמת מנשה אפשר להבחין במשטח של חפירות מגידו.

מדרום לתל מגידו מתחיל הכביש של נחל עירון. מכאן ואילך דרומה מתנשא רכס אום אל פחם (רכס הר אמיר) שהוא חלק מהרי שומרון הצפוניים. בדרום מזרח מתנשא הגלבוע, שגם הוא  שלוחה של הרי שומרון.  בקצהו הימני מנקודת מבט של הצופה, בולט הבזק הידוע לנו מתולדות שאול ומלחמתו בעמונים כאשר נחלץ לעזרת אנשי יבש גלעד "ויפקדם בבזק ויהיו בני ישראל שלוש מאות אלף ואיש יהודה שלושים אלף", (שמואל א', פרק י"א, פסוק 8). בשמאלו של הגלבוע בולט הר שאול, שבקרבתו הייתה, כנראה, מירוז (היה כפר מזר) התנכית. "אורו מירוז אמר מלאך ה' ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה', לעזרת ה' בגיבורים" (שירת דבורה, שופטים ה', פסוק 23).

משמאל לגלבוע מתרוממת הפסגה המחודדת של גבעת המורה. הפתח בנוף שבין הגלבוע לבין גבעת המורה הוא המורד אל עמק חרוד, שבחלקו הצפוני נקרא בתנ"ך עמק יזרעאל (העמק הדרום מערבי נקרא בתנ"ך בקעת מגידו). שמאלה מגבעת המורה מתנשאים הרי נצרת ובהם בולטת מגדל העמק ולמעלה ממנה קיבוץ כפר החורש. 

מכאן מוסתר הנוף, ומי שרוצה לצפות בנוף המקיף את אזור טבעון מצד צפון, שיגיע ליישוב הקהילתי נופית שם יש מצפורים שמהם אפשר לצפות על מרחבים פתוחים לכיוון מערב, צפון ומזרח.

במזרח רואים את הרי נצרת ועליהם בולטת נצרת עלית. בצפון מזרח בולט רכס טורען ושמאלה ממנו הר עצמון שהוא חלק מרכס יודפת. באופק, רחוק יותר, מתנשאים הרי הגליל העליון, ובתנאי ראות טובים אפשר להבחין בלובן שלגיו של הר החרמון.

לרגלי גבעות הכפר חילף נמצאת דרך שדה המובילה לנחל ציפורי ובקצה נראה בניין גובה בשם "טחנת הנזירים" ומשמאלו גבעת עליל (ראס עלי). בין גבעות טבעון וגבעות שפרעם עובר אפיקו המתפתל של נחל ציפורי שהוא נחל איתן.

בדרכנו מרמת הדסה לכפר חילף מתחלפת הצמחייה במקצת. מתמעטים אלוני התבור הגבוהים האופייניים לסביבת טבעון, ובמקומם מופיעים טרשים מנומרים בשיחי אלת המסטיק הנמוכים ביחד עם קידה שעירה. קשה לאלוני התבור שנכרתו בעבר להתחדש מעל לסלעי הנארי הקשים בסביבה. בכיוון צפון מערב רואים את עמק זבולון ואת הגליל המערבי עד לראש הנקרה. בצפון הרחוק יותר רואים את רכס אדמית - חניתה שעל גבול לבנון. בכיוון מערב בולטת חיפה, הכרמל הגבוה ועליו בניין האוניברסיטה שעל פסגת טללים. מרחבי הנופים מרהיבים, אולם העשן המתמר ממפעלי התעשייה שבמפרץ, גורעים ממראות הנוף ואיכות האוויר שבו.

להלן תאור צמחיית החורש שרואים בסביבה: אלוני התבור נקראים על שם הר התבור, אשר דווקא עליו הם מועטים למדי. הריכוז הגדול של אלוני התבור בארץ הוא בהרי טבעון- שפרעם. אלון התבור הוא מראשוני העצים הפורחים בראשית האביב, הוא פורח ומלבלב כאחד. פרחי הזכר המסודרים בעגילים מתנועעים ברוח המעיפה את גרגירי האבקתם למעלה ושבים ונופלים על צלקות הפרחים הנמצאים בקצה הענפים הצעירים.

אלון התבור, כבן סוגו אלון התולע, הוא במקרא סמל להתחדשות העם, כי שניהם עומדים בשלכת ונראים כמתים בחורף, ואילו באביב הם מלבלבים מחדש ועלוותם שופעת. "ועוד בה עשירייה ושבה והייתה לבער כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בה זרע קודש מצבתם". ( ישעיהו, פרק ו', פסוק צ"ו). כנראה שיש זנים אחדים של אלון התבור הנבדלים זה מזה, בין השאר במועד לבלובם ופריחתם. אפשר למצוא אלון בשלכת ולצדו אלון מלבלב ופורח.
יער אלון התבור הוא יער פתוח שיש בו מרחב בין עץ לעץ (נקרא יער פארק), לכן הוא משופע בצמחים חד- שנתיים ובאביב הוא נראה כגן ססגוני. במקרה שהקרקע מועטה והטרשים מרובים, העצים מרוחקים זה מזה והצמחייה החד- שנתית מועטה. יער אלון תבור מוגן מסוגל להתחדש יפה, וביערות טבעון רב מספר האלונים הצעירים דקי הגזע ממספר האלונים הזקנים.

זוהי תוצאה של כריתת היער בשנות מלחמת העולם הראשונה כאשר הטורקים הסיקו את דודי רכבת הקיטור בגזרי עץ אלון. העצים הכרותים התחדשו מנצרים שבגדמים (דבר שאינו קורה באורן) ויש גם נביטה  של בלוטים. ביערות טבעון  שער העמקים ואלונים נמצאים שני מיני אלה: אלה ארץ ישראלית, שקצות עלעליה מחודדים ואלה אטלנטית שקצות עלעליה קהים. לשני המינים יש עלים מורכבים- מנוצים ושניהם עומדים בשלכת.
האלה האטלנטית מגיעה באזור זה לקצה המערבי של תפוצתה בארץ. בעמק שבין שער העמקים ומכללת אורנים, נמצאת חורשה שלמה של אלות אטלנטיות. האלה האטלנטית ניכרת בעפציה הרבים דמויי כרבולת של תרנגול. הלבנה הרפואי נפוץ כאן, הוא נשיר והעלים שלו בולטים בשני גוונים. הצד העליון של העלים ירוק והצד התחתון לבנבן. לבנה על שום מה? כאשר נושבת הרוח, נעים עלי העץ ומגלים חליפות את צדם העליון הירוק וצדם התחתון הלבנבן, אז ניכר העץ בתשבץ הירוק-לבן שלו מרחוק. גם הלבנה נמנה עם ראשוני המלבלבים והפורחים אחרי שלכת חורף קצרה,  ופרחיו לבנים ריחניים מאוד. העוזרר הקוצני מזכיר בפריחתו הלבנה והשופעת את פרחי עץ האגס, ואכן הוא בן משפחתו (משפחת הוורדניים). הפרי בשל כאשר הוא מצהיב ודומה לתפוח קטן שטעמו ערב אך קמחי. עליו שסועים למספר אונות בולטות וקצות ענפיו קוצניים.
כליל החורש הוא אחד מעצי היער הנאים ביותר שיש לנו, ומרבים לנטוע אותו בגינות הנוי בשל שפעת פרחיו שצבעם ורוד עז או אדום ארגמני. הפריחה מקדימה בו את הלבלוב. באזור טבעון הוא מצוי בעיקר לאורך הכביש הישן משער העמקים לבית לחם הגלילית. העץ אוהב יחסית צל וקרירות. בקיץ הוא בולט בשפע תרמיליו הנטויים כלפי מטה.

הדודאים (דודא רפואי) גדלים ברווחים שבין עצי החורש. לפרותיהם הבשלים ריח עדין אבל טעמם תפל. הם מכילים כפות מסוימת של רעל. במסורת העממית ידוע צמח זה כמסייע בפריון וידוע הסיפור של ראובן שמצא דודאים בשדה והביאם ללאה אמו. (בראשית, פרק ל' פסוק י"ד)  "וילך ראובן בימי קציר חיטים וימצא דודאים בשדה ויבא אותם אל לאה אמו, ותאמר רחל אל לאה:  תני לי מדודאי בנך".

משורר שיר השירים כלל את ריח הדודאים בריחות האביב והתכוון בודאי לריח הפרי. "לכה דודי נצא השדה, נלינה בכפרים נשכימה לכרמים, נראה אם פרחה הגפן, פיתח הסמדר, הנצו הרימונים.  שם אתן את דודי לך, הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים" (שיר השירים,ז',14-12.).

הכלנית המצויה היא מבין הגיאופיטים (צמחי בצל, פקעת וקנה שורש) הבולטים בארץ. לכלניות זנים אחדים בארץ הנבדלים זה מזה בצבעיהם.  בגבעות טבעון - אלונים יש משטחים גדולים של כלניות פורחות בראשית האביב. הרקפות גדלות בעיקר סמוך לסלעים, והפקעות שלהן מאריכות ימים יותר מעשרים שנה. הפרח דומה ל"נזר שלמה" וצבעו נע בין ורד חיוור עד לאדמדם. עלי הרקפת דמויי הלב

נאים בצורתם ובציורים שעליהם. האדם שתרבת מין אחד של רקפת, לא הצליח עדיין לקבל צמח הדומה ביופיו ובעדינותו לרקפת הבר.

האזוב הוא בן שיח ריחני ומאז ימי קדם משמשים עליו לתבלינים. בימי קדם שימש גם בפולחן ובטכסי טהרה "ולקח אזור וטבל במים" (במדבר, י"ט, 18. ). "תחטאני באזור ואטהר" ( תהילים, נ"א, 9.).

בהיותו צומח בקרבת סלעים ובהיותו צמח נמוך הגדל ליד עצי חורש ויער גבוהים, היה למשל בפי העם. "אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר" (סלעים הם קיר בעברית עתיקה). גם כיום משמשים עלי האזוב הטעים והריחני כתבלין, ומגדלים אותו בתרבות בצורה מסחרית.

העירית הגדולה היא מראשוני הגיאופיטים הפורחים באמצע החורף. פרחיה מתנשאים על גבעולים גבוהים, כאילו להבליט את עצמם. עליה שטוחים וחלקם דומים למרזב, שורשיה מעובים וצורתם ציצת שורשים.

 

 

 

 

 

 

 

                                                       

 

                                                        


Comments