מנופית לאבן השבת

מנופית לאבן השבת  \  אהוד קלפון

יורדים מנופית בכיוון צפון מזרח לאורך עמודי הטלפון, עד לטחנת הקמח הגבוהה שליד ראס עלי. הולכים לאורך נחל ציפורי (בכיוון צפון מערב) וחוצים אותו על גל אבנים מול תל החצבים (תל חלי המערבי). מטפסים על התל עד לאלון הבודד וממשיכים ללכת לכיוון יער אורנים גדול ( יער חרוביה) שניטע על ידי הקרן הקיימת לישראל, מול גבעת רם.

מגיעים לשדה חקלאי פתוח בעמק קטן הנמצא בין חורשת עצי איקליפטוס לבין כביש שפרעם. בקצה חורשת האיקליפטוס, הסמוכה לפאתי השדה החקלאי, נמצאת "אבן השבת". זוהי אבן גיר שטוחה שעליה יש חריטה של האותיות "תחום שבת" באותיות לטיניות. יתכן שזה היה גבול תחום השבת של אושא העתיקה.

אפשר להגיע למקום זה גם דרך כביש יגור- שפרעם וכמה מאות מטרים לפני צומת סומך פונים ימינה לדרך עפר המובילה ליער חרוביה. בתוך היער, בצומת דרכי עפר, פונים שמאלה ושם מחנים את הרכב. הולכים ברגל לעבר שדה פתוח, פונים ימינה והולכים בקצה השדה לאורך עצי איקליפטוס, עד שמוצאים את האבן (יש סימון המכוון את המטיילים לאבן). לאחר שמתרשמים מהכתובת העתיקה החרוטה בסלע, אפשר להמשיך ללכת לקברו של רבי יהודה בן בבא הנמצא לא רחוק מצומת סומך, בצד הכביש לשפרעם, במרחק קטן מאבן השבת.

כתוצאה ממרד בר כוכבה נגד הרומאים (שהיה בין השנים 132 - 135 לספירה) נחרבו ישובים יהודיים רבים ונעקרו קהילות בכל חלקי ארץ ישראל. נוסף על ההרס והחורבן, הוטלו גזרות מחמירות יותר על היהודים בשם "גזרות אדריאנוס" שאסרו על היהודים בארץ ישראל ללמוד תורה, להסמיך רבנים ולקיים פולחנים דתיים אחרים. רבי עקיבא ותלמידים רבים הוצאו להורג משום שתמכו במרד, אולם חמישה מתלמידיו הצליחו לברוח לאושא, שם ביקשו מרבי יהודה בן בבא להסמיכם. הרבי הזקן חשש שהרומאים יגלו את מעשהו ויחריבו את אושא, לכן הוא יצא אל השדה הפתוח בעמק קטן, בין תחום אושא לתחום שפרעם (שהיו שתי עיירות יהודיות סמוכות) ושם הסמיכם.

התלמידים הצליחו לברוח, אולם הרומאים שגילו את המעשה הרגו את יהודה בן בבא. בשנים ההן שלאחר חורבן בית שני, נדד הסנהדרין מתחום יהודה אל הגליל התחתון והיה זמן מה באושא, בשפרעם, בבית שערים, בציפורי ולבסוף התמקם בטבריה. בין התלמידים שהוסמכו, היה גם רבי שמעון בר יוחאי שברח לפקיעין.
על פי האגדה והמסורת, הוא התחבא במערה, כתב את הזוהר וניזון מחרובים. הוא יצא ממקום מחבואו רק לאחר שהתחלף השלטון הרומי בארץ ישראל, וגזרות אדריאנוס בוטלו. צומת סומך נקרא כך, בעקבות סיפור הסמכת התלמידים על ידי רבי יהודה בן בבא. בסוף הטיול, אפשר לחזור לנופית ברגל באותה הדרך שבה הגענו, או שרכב יאסוף את המטיילים ביציאה מיער חרוביה סמוך לכביש יגור – סומך.  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                              

 

 

 

                                                         

 

   

 


Comments