רכסים מרזבים וציפורים

רכסים מרזבים וציפורים \  אהוד קלפון

הרצועה המזרחית שלרגלי הכרמל היא קרקע חקלאית של יישובי חוף הכרמל. זוהי הרצועה הרחבה ביותר מבין הרצועות שלאורך מישור החוף. רכס הכורכר המזרחי והגבוה מכולם. רכס זה נמשך ברציפות לאורך כל החוף.

כאן עובר כביש החוף המקשר בין חיפה לתל-אביב. במרזב הפנימי עוברת מסילת הרכבת. רכס הכורכר המרכזי (רכס מקוטע). במרזב המערבי, היו ביצות (כגון ביצות כברה) וכיום יש בו בריכות דגים. רכס הכורכר המערבי נחסם בחלקו בסחף הנחלים שלא הגיעו לים ונוצרו הביצות הגדולות במרזב שממזרח לרכס. רכס כורכר זה מקוטע לאורכו ובו מפרצים סלעיים עם חופים חוליים צרים. מערבית יותר נמצא הים שבקרקעיתו (הסמוכה לחוף) יש רכס כורכר שרק חלקים קטנים ממנו בולטים על פני המים (כגון האיים שמול אכזיב ומול מעגן מיכאל). ישנם חופים חוליים רחבי ידיים כגון חוף חדרה וחוף קיסריה - שדות ים וכן חופים סלעיים (מחוף דור-הבונים צפונה), להוציא רצועות חוף חוליות צרות.

מגיעים לשמורת מעגן מיכאל והולכים ברגל מהחניון לעבר מערות הקבורה שברכס הכורכר. עולים על הסכר וצופים על נחל התנינים ועל טחנות הקמח העתיקות. מסיירים בחצי האי שנוצר בין נחל התנינים ונחל עדה והכרת צמחיית נחלים וביצות. חוזרים לסכר והולכים עד למחצבת האבנים העתיקות שברכס הכורכר, משם לקחו את החומר לבניית הסכר. שבים לנקודת המוצא ונכנסים לאזור בריכות הדגים של קיבוץ מעגן מיכאל, שם צופים בעופות מים.

נוסעים בכביש הישן (4) חיפה תל- אביב ובכניסה לקיבוץ מעגן מיכאל פונים מערבה, חוצים פסי רכבת, חולפים מעל לכביש החוף (חיפה - תל-אביב) ופונים שמאלה בקשת אל כביש צר המוביל אל מגרש החניה. עונת הביקור בשמורה היא

בין החודשים נובמבר עד סוף פברואר. בעונה זו יש ריכוז גדול של עופות מים שנדדו לכאן מאירופה.  בין החודשים מרץ עד אוקטובר אסור להיכנס לשטח בריכות הדגים, כיוון שזאת עונת הקינון והדגירה של עופות המים שאינם נודדים צפונה.

קיבוץ מעגן מיכאל נקרא על שם מיכאל פולק, ממנהלי חברת פיק"א שעל אדמתה הוקם הקיבוץ. היישוב נמצא בקרבת נחל התנינים בגבול השרון וחוף הכרמל, במרחק של ק"מ אחד מהחוף. הוא נוסד בשנת 1949 על ידי חברי תנועת הצופים בארץ.

 לקיבוץ יש בריכות דגים המספקות מזון לאלפי עופות המים. בתחילת סיורנו נערוך תצפית מעל לסכר בכניסה לשמורת הטבע. נחל התנינים עובר בתוך פרצה ברכס הכורכר ומתחבר עם נחל עדה. בכיוון דרום מבחינים בבתי הכפר הערבי ג'יסר א-זרקא, ממערב בריכות הדגים, בדרום מערב רואים את חולות קיסריה, בצפון מזרח נראה הכרמל שמעליו קיבוץ מעיין צבי והמושבה זיכרון יעקב. במזרח נראים מצוקי הכרמל, חוטם הכרמל ובקעת כברה, שהייתה מכוסה ביצות מפיצות יתושי אנופלס וקדחת. 

בשנת 1921 הוחל ביישוב ביצות כברה לאחר שהשטח נרכש על ידי חברת פיק"א. נפרצה פרצה צרה ברכס הכורכר לניקוז המעיינות, ונחל התנינים.
הניקוז אפשר את הזרימה לים. הסכר נבנה על ידי הרומאים במאה השלישית לספירה ליצירת אגם מלאכותי בבקעת כברה, ומכאן הובילו את המים באמת מים לקיסריה, נוסף לאמת המים שהובילה מים ממעיינות שוני. אורכו של הסכר שימש גם להפעלת טחנות קמח. מתקני הטחינה המשיכו לפעול עד שנת 1922. מבחינים במגלשי המים שהפעילו את טחנות הקמח.

נחל התנינים נקרא על שם התנינים שחיו בו ונותרו בו כנראה מהתקופה שבארצנו שרר אקלים טרופי. לאחר שהאקלים השתנה, נכחד רוב מיני החי והצומח הטרופיים ונשארו רק שרידים מעטים כגון, תנינים שהתקיימו כנראה עד שנת 1893 ( על פי עדות הטמפלרים). ג'יסר א- זרקא הוא כפר ערבי הבנוי על רכס הכורכר. תושביו הגיעו לכאן מעמק הירדן וחלקם הובאו ממצרים ועבדו בייבוש ביצות כברה. בריכות הדגים של הקיבוץ נחפרו בחולות והסוללות מולאו בשכבת כורכר. מי נחל התנינים, בעלי המליחות הגבוהה, מתאימים לגידול דגים בבריכות החוליות. מיני הדגים בבריכות הם, קרפיונים, קיפונים, אמנונים, גמבוזיות, כסיף ועוד.   

מיני צמחים הידרופיליים (צמחי מים) שבשמורת נחל התנינים הם: קבוצה ראשונה של צמחים הם אלה ששורשיהם נמצאים בסביבה לחה בגדות הנחל כגון: סמר- חד, טיון דביק, לכיד הנחלים, פרעושית משלשלת, שיח אברהם, הרדוף הנחלים, דוחן זוחל ועוד. לקבוצה השנייה משתייכים צמחים ששורשיהם טובלים במים כגון: קנה מצוי, סוף מצוי, גומא, מכבד הביצות, ארכובית, שנית גדולה, מדד זוחל, ערברבה שעירה.

לקבוצה השלישית משתייכים צמחים שכל גופם טבול במים ורק פרחיהם ועליהם צפים על פני המים כגון: נופר צהוב, נהרונית צפה, נורית המים. לקבוצה הרביעים משתייכים צמחים הצפים במים (חלקם על פני המים וחלקם מתחת למים) כגון, עדשת המים וקרנן טבוע.

מאחר שצמחי המים גדלים בקרקע ביצתית ובמקווי מים בסביבה דלת חמצן, הם מצוידים ברקמות אוורור המכילות הרבה חללי אוויר לצורכי פעילותם הפיזיולוגית. הרקמות מסייעות גם בהרמת הצמחים התת- מימיים כלפי מעלה, משום שהם חסרים רקמות מכאניות שיש בצמחי היבשה. בעלי החיים שנראה בשמורה הם, חלזונות וצדפות של מים מתוקים, סרטן הנחלים, סרטנים זעירים, צבים, חרקים,  נמיות ועופות למיניהם.

מגיעים לתל מבורך (תל מוברק), הנמצא למרגלות "חוטם הכרמל" בכביש הישן שבין חיפה לחדרה, בקרבת המושב בית חנניה. אזור זה היה בתחום שלטונם של הפניקים במשך מאות שנים לפני מלכות דוד ושלמה. בשנות העשרים של המאה העשרים, ערכו האנגלים חפירות ארכיאולוגיות בתל מבורך וחשפו אזור קבורה רומי שבו ארונות קבורה (סרקופגים) עשויים שיש ומעוטרים בדמויות מהמיתולוגיה היוונית- רומית.
החוקרים מניחים שבתל מבורך היה בית קברות של עשירי קיסרי או של משפחה אחת מקיסריה. בחפירות שנערכו בתל נמצאו מצודה מתקופת האבות, חלקלקה מתקופת ההיקסוסים, כלים מהתקופה הכנענית, מהתקופה הישראלית, מהתקופות הפרסית, ההלניסטית, הרומית והביזנטית.

העופות הנמצאים בסביבת בריכות הדגים: שחף כספי (משפחת השחפים) גודלו כגורל תרנגולת, ניזון מדגים ושיירי מזון, צבע גופו התחתון לבן וחלק מכנפיו בצבע אפור, מקנן באי היונים מול מעגן מיכאל (אם כי הקינון נדיר), הוא חורף בארצנו לאורך החוף וליד בריכות דגים. מגיע אלינו בחודשים אוגוסט- ספטמבר ועוזב בחודשים אפריל- מאי.

שחף האגמים (משפחת השחפים) נפוץ בבריכות דגים ולאורך החוף, ראשו לבן, גבו וכנפיו אפורים ושאר חלקי גופו לבנים. הוא חורף אצלנו. ניזון מדגים ומשיירי מזון. שחף גמדי (משפחת השחפים) חורף בארצנו ליד בריכות דגים וחוף ים. מגיע באוקטובר ועוזב במרץ. גודלו כגודל התור. עיקר מזונו חרקים ושיירי מזון.

ברכיה (משפחת הברווזים) ניזון מצמחי מים, מזרעים וחרקים. יש לו פס לבן המקשט את הצוואר ו"דגל" בכנפיו כמקובל בכל מיני ברווזים.

הדגירה והקינון במאי-יוני (הוא חורף בלהקות בבריכות דגים). ברווז חד- זנב (משפחת הברווזים) צוואר ארוך וזנב ארוך ומהודר, החזה והצוואר לבנים. הוא ניזון מצמחים וחרקים. חורף בבריכות דגים. מגיע באוקטובר ועוזב במרץ.

שרשיר (משפחת הברווזים), ברווז קטן בגודל פרגית, יש לו פסים לבנים ושחורים לסירוגין בבטן ובצדי החזה. ה"דגל" ירוק נחושתי, ניזון מחרקים, מרכיכות ומצמחי מים. הוא חורף  בבריכות דגים ובנחלים בארץ. מגיע בספטמבר ועוזב באפריל.

צולל מצויץ (ברווזי צלילה), שייך לברווזי צלילה התופסים את מזונם תוך צלילה במים, אינם מהלכים טובים על היבשה וגם תעופתם כבדה. הם אינם מתרוממים מהמים בבת אחת בדומה לברווזים אחרים, אלא רצים על פני המים, תוך חתירת כנפיים מאומצת ואז הם מתרוממים לאוויר. אין בכנפיהם "דגל" כמקובל ברוב מיני הברווזים. נוצות העוף ארוכות, בטנו לבנה וגבו חום אפור. הוא ניזון מחרקי מים, רכיכות, סרטנים, זרעים וצמחי מים. חורף בבריכות דגים מאוקטובר עד אפריל.

אגמית (משפחת הרליתיים), חורפת בארץ, מגיעה באוקטובר ועוזבת במאי. צבע גופה שחור עם פס לבן במצח. עוף מים מתוקים המבלה בחברות גדולות. היא רצה על פני המים לפני תעופה, ניזונה מצמחי מים הנאספים בצלילה, מחרקים, רכיכות, זרעים וחלקי צמחים. שלדג גמרי (משפחת השלדגים), מזונו דגים וחרקים. מגיע באוקטובר ועוזב במאי. פרפור (משפחת השלדגים), גודלו כגודל יונה, ניזון מדגים שאותם הוא שולה תוך צלילה, הוא עוקב אחר תנועת הדגים מהאוויר, תוך רפרוף בכנפיו כשראשו מוטה כלפי מטה. הוא מקנן במרץ- אפריל בקירות אדמה ליד מקווי מים. עוף יציב בארץ.

כ פ ן (משפחת הכפנים), צבע גופו לבן, מקורו רחב, קצהו כמו כף (ומכאן שמו). מזונו דגים וחרקים. הוא חולף על פני הארץ וחורף בצפון הארץ ובמרכזה. מגיע באוקטובר ועוזב במאי. מ ג ל ן (משפחת הכפנים), מקורו כפוף כלפי מטה בצורת מגל (ומכאן שמו). הוא נמצא ליד מקווי מים וניזון מהחי במים (חרקים, תולעים ורכיכות). הוא חולף על פני הארץ (בחודשים ספטמבר - מאי).

אנפה אפורה (משפחת האנפתיים), צבעה אפור חום, ניזונה מדו- חיים, דגים ויונקים קטנים, ואינה בוחלת בחרקים. היא מקננת באפריל מאי בעמק החולה ומבלה בבריכות דגים בבדידות, ורק בקינון היא מבלה במושבות. אנפה ארגמנית (משפחת האנפתיים), צבע חום- חלודה. היא קשורה למים כמו מרבית האנפות וניזונה מסרטנים, חרקים, דגים, דו- חיים וזוחלים. היא מקננת בחודשי אפריל-מאי בצפון הארץ.

לבנית קטנה (משפחת האנפתיים), צבעה לבן ורגליה שחורות פרט לגב הרגל שם הצבע צהוב. מזונה כמו העופות הקודמים. מקננת על עצים וצמחי מים. באפריל- יוני היא בדרך כלל חורפת, אולם יש אוכלוסייה קטנה הדוגרת בארץ.

אנפת הבקר (משפחת האנפתיים), לבנה, מקורה צהוב ורגליה חומות, ניזונה מאקריות, חרקים, תולעים, עכברים, דו- חיים וזוחלים. מקננת בארץ (בצפון ובמרכז). צפור יציבה בארץ. חופמי אלכסנדרוני (משפחת החופמיים), גודלו כגודל זרזיר, צבעו חום-אפור, שוכן במקווי מים מתוקים וחוף הים. מקנן באפריל- מאי בצפון הארץ ובמרכזה.

תמירון (משפחת החופמיים), גודלו כגודל יונה, רגליו ארוכות וצבען ורוד. ניזון מחרקי מים, תולעים ורכיכות שהוא אוסף במים רדודים. מקנן בהרבה אזורים בצפון הארץ ובמרכזה. סופית (משפחת הרליתיים), גודלה כגורל פרגית, מצחה אדום, נוצות גופה שחורות ופס לבן עובר לאורך הבטן, הרגליים ירוקות. מקננת בצפון הארץ ובמרכזה. ניזונה מזרעים, פירות, חרקים ורכיכות. היא יציבה במקווי מים מתוקים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


Comments