ארבל והסביבה

ארבל והסביבה  \  אהוד קלפון

 

נוסעים לכיוון טבריה ולמושב ארבל ומבקרים בשרידי בית הכנסת העתיק ארבל שהיה בנוי משתי קומות. זה היה ישוב משגשג, שתושביו התמחו בעשיית בדים מפשתן בתקופת התלמוד (במאה הרביעית לספירה).  

בפרקי אבות מוזכר ניתאי הארבלי, שחי בארבל הגלילית והתהלך באזור זה, שבו אנו צועדים היום. המקורות התלמודיים מציינים, שאחרי חורבן בית שני, בשנת 70 לספירה, עברה משפחת ישוע הכוהן ליישוב ארבל, שבו התיישבו כנראה עוד כוהנים. היישוב ארבל החדש הוא מושב עובדים חקלאי, הנמצא צמוד לכפר העתיק ולבית הכנסת.  

בצד הדרומי של בית הכנסת הפונה לכיוון ירושלים, יש שקע בקיר שבו עמד ארון הקודש עם ספרי תורה. בית הכנסת היה חצוב בחלקו בסלע, עם ספסלי ישיבה צמודים לקירות. בסביבה זו רואים שני מצוקים זקופים הפונים אל הכנרת. במצוק הדרומי של נחל חמאם, נמצאות מערות ארבל וממול נמצא מצוק הר ניתאי שבמערותיו התבצרו היהודים שמרדו  בהורדוס  שהיה שליט הגליל (על פי כתבי יוסף בן מתתיהו). הקרב בין הורדוס לחשמונאים, התנהל גם במערות הקטנות, שבמצוקי ההר שחלקן טבעיות וחלקן חפורות.

מצוק הארבל גובהו 400 מטרים מעל לכנרת, הנמצאת 200 מטרים מתחת לפני הים התיכון. מנקודת התצפית בראש הצוק רואים את הכנרת, הרי גולן עם החרמון המושלג (בחורף ובאביב), ממולם (בצד מערב) הרי הגליל העליון וביניהם עמק החולה.

נוסעים מרחק קצר עד לקבר נבי שועייב, שנחשב למקום הקדוש ביותר לדרוזים. מי שמעוניין להיכנס למתחם הקבר, עליו להוריד את נעליו ושלא ידרוך על מפתן הכניסה. באתר יש אולם תפילה רחב שמעליו כיפה לבנה ורצפתו מכוסה שטיחים יפים ללא רהיטים. במורד הגבעה הגובלת במרחב האתר, יש מעיין איתן הנובע כל השנה ומימיו נחשבים קדושים. הדרוזים מתכנסים כאן לתפילה ביום ה 25 באפריל, שהוא יום העלייה לרגל לקברו של נבי שועייב.

נוסעים לקרני חיטים ועולים ברגל עד ראש ההר שגובהו 325 מטרים מעל פני הים. הוא נקרא כך משום שפסגותיו נראות מהצד כמו שתי קרניים. זהו הר געש בזלתי כבוי, שבראשו יש שקע שנשאר מלוע הר הגעש.                                                             

מגובה הפסגה נשקף נוף הגליל התחתון והעליון, הרי גלעד, הרי גולן, הכינרת והישובים הפזורים בנוף.

במישור שמדרום לקרני חיטים, התחולל קרב מכריע בין הצלבנים הנוצרים לבין צבא המוסלמים, בפיקודו של צאלח א – דין, ב 4 ביולי 1187 .  במשך כמה שנים ניסה צאלח א - דין למשוך את הצלבנים לצאת לקרב חזיתי בשדה פתוח, אולם הפרנקים (הצלבנים) נמנעו ברוב המקרים מעימוד כזה. הפעם הוא צר על טבריה וכבש אותה והצלבנים שחנו בציפורי החליטו ללכת 30 ק"מ על מנת להציל את טבריה ואת תושביה.                                                                                                                      

יציאת הצלבנים מציפורי החלה ב 3 ביולי ותנהלה לאט ובכבדות לאורך בקעת טורען היבשה לכיוון קרני חיטים. אולם בדרכם, הם הוטרדו על ידי הפרשים הקלים והקשתים הרבים שזינבו בחיל הרגלים, שנשאו שריון כבד בחום של יולי.

ביום שבת ב 4 ביולי, צאלח א- דין כיתר את צבא הצלבנים, הצית קוצים יבשים בשדות שמסביבם ולאחר מכן הסתער עליהם מכיוונים שונים. מיעוטם הצליחו לברוח אל פסגת קרני חיטים ורובם נפלו בקרב או נשבו.

גם אלה שעלו על ההר נכנעו לבסוף והקרב נדם. לפני שהצלבנים יצאו ממעוזם בציפורי, הם לא העריכו את גודלו העצום של צבא צאלח א – דין, שכלל פרשים, קשתים, קלעי אבן ורגלים רבים. המוסלמים שלא סבלו מהחום הכבד,  היו ניידים ומהירים והצליחו להכניע את הצלבנים הכבדים, העייפים והצמאים ולנצח אותם ביום ארוך של קרב.

בעקבות ניצחון זה, פנה צאלח א - דין לעבר יתר המבצרים הצלבניים שבפנים הארץ, הכניע אותם אחד אחרי השני ואחר כך כבש גם את ירושלים. הצלבנים המשיכו להחזיק בכמה ערים ומבצרים לאורך החוף, אך לבסוף גם הם נפלו והצלבנים עזבו את הארץ וחזרו לארצות אירופה.

אם יוצאים לטיול זה באביב, אפשר ליהנות מפריחת היקינטון המזרחי ומפריחה מליאה שמלווה אותנו לאורך מסלולי ההליכה ומנופים ירוקים הנשקפים מכל עבר.

 

 

 

 

 

 

                                                            

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                             

 

          

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                    

     

Comments