בחורש הכרמל

בחורש הכרמל  \  אהוד קלפון

בדרך מנשר לכיוון גבעת ההגנה בחלקים הנמוכים של ההר, יש חורש גדול של אלון מצוי ואלה ארץ ישראלית הגדלים על טרה רוסה (אדמת הרים אדומה), ובחלקים הפתוחים בחורש מצויות בתות וגריגות. לקראת החלקים העליונים של מורדות ההר, חל שינוי פתאומי במבנה הקרקע, כאשר אדמת טרה רוסה מתחלפת באדמת לרנדזינה.
על קרקע הרנדזינה מוצאים את הרתמה הקוצנית (שיח הגדל בכרמל ובסביבתו בלבד). על החלק העליון של המדרון, בקו פרשת המים, פוגשים יער אורנים ופרע קטן עלים. סלעי הגיר כאן הם מתקופת הקנומן ולאחר בלייתם נוצרת אדמת רנדזינה בהירה. יחד עם האורנים מופיעים קטלבים, בעיקר במקומות לחים ובמדרונות צפוניים. אפשר לראות גם אשחר ארץ-ישראלי, לוטם מרווני ולוטם שעיר, אלת המסטיק, געדה כרתית,  צמרנית הסלעים וצתרה ורודה. מטפסי החורש שרואים הם: קיסוסית קוצנית, פואה מצויה, פואה דביקה ואספרג החורש.

הגיאופיטים הבולטים הם:  עירית גדולה, כלנית מצויה  רקפת מצויה, בן חצב סתווני ועוד. הלוטם המרווני גדל בתנאים קשים יותר מאחיו הלוטם השעיר. אפשר למצוא אותו במדרונות המערביים הנמוכים החשופים. חרוב מצוי (משפחת הקטניות בת משפחת הקסלפיניים) הוא עץ  דו ביתי הפורח בשלהי הקיץ, מוצאו מחצי האי ערב והוא ירוק עד. שורשיו עמוקים ויש לו גם שורשים שטוחים המשתרעים על פני הקרקע ומסוגלים לקלוט טל ואדי מים בלילות. כמו עצים טרופיים אחרים, גם בו גדלים הפרחים על גבי הגזע ללא קשר עם ניצני העלים. הלבלוב העיקרי של העץ נעשה בחודשי אייר- סיון, כשהעלים מהשנה הקודמת מצהיבים ונושרים. פריו העסיסי נאכל על ידי האדם, עיזים, עטלפים וזרעיו שווים כמעט במשקלם (הזרע = 1/5 הגרם = 1 קרט).

אלת המסטיק (משפחת האלתיים) הוא שיח הגדל בחברת החרוב במדרונות המערביים של הכרמל ובשאר הרי הארץ.  גם לאלה כמו לחרוב שורשים עמוקים ושורשים משתרעים ושטחיים, המנצלים את הלחות והטללים בלילה. אלת המסטיק מתחדשת מהר לאחר שרפה או כריתה. הצמח הוא דו ביתי וירוק עד. השיח הזכרי עמוס באבקת פרחים צהובה והשיח הנקבי מלא בצלקות פרחים אדומות (בשיחים הנקביים נשארים הפרות האדומים מזמן הופעתם בראשית הקיץ עד לאביב הבא). מסטיק הלעיסה  מכינים משרף הנוטף מפצעי הענפים או מחתכים שעושים באופן מכוון. 
אלון מצוי גדל על סלעי גיר קשים ושורשיו חודרים עמוק לאדמה בין הסלעים הסדוקים. הוא מסוגל להתקיים מאות שנים כמו בחורשת הארבעים ובמקומות קדושים אחרים בארץ. הפריחה הזכרית נראית בצורת עיגולים מלאי אבקה ופרחי הנקבה קטנים ודומים לניצנים חבויים בין העלים (עונת הפריחה: אדר-ניסן).
האלונים היו בעבר עצים גבוהים ועבותים, כיום האלון המצוי נראה יותר כשיח בגלל הפגיעה של העזים בענפיו ושל האדם בגזעיו. הוא אינו נשיר ופרחיו הנקביים בעלי השחלה התחתית מבשילים בלוטים רק כעבור שנה וחצי, אז הם נופלים מהעצים. הוא גדל על גבי סלע גיר קשה  באדמות טרה רוסה.

אורן (משפחת האורניים), גדל בכרמל (ובמקומות אחרים) על רכסי הרים בחברת פרע קטן עלים. זהו עץ חד ביתי חד מיני ופרחיו, המופיעים באביב, מתפתחים על גבי הענפים הצעירים. מרגע ההאבקה עד ליצירת הזרעים באצטרובלים, עוברות שנתיים עד שלוש. שקד מצוי (משפחת הוורדניים), בא אלינו מאסיה המערבית, עומד בשלכת ומקדים לפרוח וללבלב.

השורשים מעמיקים מאוד באדמה, אולם בקיץ, כשהאדמת הרנדזינה הגירית מתייבשת, העלים נעשים קשים יותר ובכך מונעים דיות מים (במקרא נקרא לוז וכן בערבית). עוזרר קוצני (משפחת הורדניים), הוא שיח קוצני הנושא פרות טעימים הדומים לתפוחים קטנים. הוא פורח בחודשי אדר- ניסן, נשיר, שורשיו עמוקים, גזעו חזק מאוד ומוצאו מאסיה. כליל החורש (משפחת הקטניות בת משפחת הקסלפיניים), הוא עץ נשיר ים תיכוני הגדל בחברת אלון התבור במורדות מוצלים וגדל בחברת אלון מצוי בתוך גאיות קרירים ולחים. בחודש שבט מתחילה הפריחה וקצת מאוחר יותר מתחיל הלבלוב.

לבנה רפואי (משפחת הלבניים), גדל בחברת אלון התבור במקומות קרירים ולחים ובחברת אלון מצוי ואלה ארץ ישראלית בגאיות הקרירים . הצד התחתון של העלים בהיר (בצבע כסף) ומכוסה כולו בשערות כוכביות סבוכות שביניהן נמצאות הפיוניות. העלים מלבלבים באמצע החורף והפרחים הלבנים יוצאים באביב.
זית אירופי (משפחת הזיתיים), מוצאו מארצות הים התיכון, גדל בכרמל, ירוק עד.  עליו הגלדניים שומרים על משק המים, פרותיו מכילים קרוב ל60%- שמן וגזעו עשוי קבוצה של חוטרים שחברו יחד.
קידה שעירה (משפחת הקטניות, בת משפחת הפרפרניים),  שיח הגדל בגריגה, פורח בתחילת האביב בצהוב, ומסוגל לגדול בכל הקרקעות.
בחורף יש על שיח הקידה עלים תלתניים קטנים, אחרי זה מופיעה פריחה ופרות, ועם בוא הקיץ היא עומדת בשלכת קיץ. הענפים הירוקים מטמיעים במקום העלים, הפיוניות נמצאות בחריצי אורך ומוגנות היטב בפני הדיות. על הפיוניות יש חיפוי של שערות כסופות הנותנות עוד הגנה מפני דיות ויוצרות מיקרואקלים מסביב לפיוניות. כמו בצמחי יתר הקטניות גם בשורשי הקידה השעירה יש פקעיות עם בקטריות (ריזוביום) אוגרי חנקן.
אשחר רחב עלים (משפחת האשחריים), הוא שיח דו ביתי חד מיני ירוק עד, הגדל במקומות מוצלים בחורש הכרמל. הענפים הישנים (בני שנתיים ומעלה) צבעם חום- אדום והענפים הצעירים לבידים ואפורים.  העלים גלדניים ומשוננים ובבסיס הפטוטרת ישנם שני עלי לוואי הנראים כשני זיפים קטנים (פורח באביב).
בר זית בינוני (משפחת הזיתיים) הוא שיח המצוי בחורש הכרמל (ובחורש הים תיכוני), עליו משוננים ונגדיים וגלדניים - קשים, על שום היותו קסרופיט (צמח יובש). שורשיו מעמיקים מאוד באדמה ומעלים משם מים. פריחתו בצבע לבן- צהוב, נמשכת משבט עד ניסן. בפרח האופייני למשפחת הזיתיים יש שני אבקנים.
ער אציל (משפחת העריים), הוא עץ ים תיכוני הגדל במקומות מוצלים וקרירים בחורש בחברת אלון מצוי. עץ דו ביתי הפורח באביב המאוחר, ירוק עד, עליו גלדניים ומשמשים לתבלינים. קטלב מצוי (משפחת האברשיים), הוא עץ ירוק עד, בעל גזע אדום, הגדל במקומות מוצלים בחורש. עליו גלדניים והפריחה בשבט- אדר בצבע ירקרק. 
בפרח יש עשרה אבקנים, וכל אבקן מצויד בזוג קרניים קטנות. בזמן שחרק נוגע בקרניים אלו כדי להיכנס לפרח ולמצוץ צוף, מתהפכים שקי האבקה על גב החרק, המעביר אותה לפרחים אחרים.  הקטלב גדל בחברת אלון מצוי ואלה ארץ-ישראלית וגם ביער אורן ירושלים.

מטפסי החורש: פואה מצויה (משפחת הפואתיים), מטפסת בעזרת העלים שבשפתם ישנם זיזים קטנים.  העלים דוריים, הצמח ירוק עד, ובראשית האביב ישנו לבלוב של בדים חדשים, אז נושרים העלים מאשתקד. זלזלת הקנוקנות (משפחת הנוריתיים), מטפסת על אלונים ועצים אחרים, פורחת באמצע החורף כשהפרחים נוטים כלפי מטה.

קיסוסית קוצנית (משפחת השושניים), מטפסת על עצים ושיחים. העלים הנמצאים בצל גדולים, צבעם ירוק בהיר עם צורת לב. העלים החשופים לאור גלדניים וקשים (קסרומורפים), צרים ודמויי חץ . הפריחה בחורף, המטפס דו ביתי חד מיני, ובקיץ יש על צמח הנקבה פרות בצורת אשכולות צפופים. אספרג החורש (משפחת השושניים), הוא מטפס הנאחז בעזרת ענפים קוצניים מקוצרים בצמחים אחרים ועולה עליהם, והריבוי נעשה מנצרים תת קרקעיים. מחיקם של קשקשים זעירים גדלים פילוקלדים. הוא פורח בסוף הקיץ, דו ביתי (אספרג פירושו נצר).

טמוס מצוי (משפחת הטמוסיים), מטפס דו ביתי המטפס על ענפים, עליו דמויי לב, עדינים וגדולים שצבעם ירוק בהיר. יש לטמוס פקעת רב שנתית מארכת הנמצאת באדמה וממנה צומחים ניצנים בחורש. שרביטן מצוי (משפחת השרביטניים), מטפס על קירות ושיחים או משתרג על סלעים. ירוק עד, דו ביתי ופרותיו נאכלים בקיץ על ידי בולבולים. השרביטן נמנה עם "חשופי זרע" כי אין לו שחלה בפרחים העליניים והביציות חשופות. את התרופה אפדרין (Ephedrine) מפיקים משורשי צמח השרביטן.

יערה איטלקית (משפחת היערתיים), זהו מטפס שאין לו אברי אחיזה וטיפוס כמו למטפסים האחרים, והוא נעזר בבדים כדי לטפס. בחורשת הארבעים מטפסים צמחי יערה על האלונים העתיקים. הפריחה בסוף האביב, הפרחים נפתחים בערב והם מלאי צוף וריחניים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                

 

 

 


Comments