שני מטפסים מתחרים

שני מטפסים מתחרים   \  אהוד קלפון

בגינת נוי בסביבתי, גדלים זה לצד זה שני מטפסים חזקים, המשתלטים על אחרים. שרביטן מצוי גדל בר בחורש ופולש לגינות, ובוגנביליה נאה הוא מטפס  תרבותי שנשתל בגנים וגינות נוי. בתחרות ביניהם על השליטה במרחבים המוארים ועל הגובה, הגבעולים הדקים של השרביטן עוטפים את ענפי הבוגנביליה, אולם היא מצליחה להוציא ענפים לאור ומגביהה קומתה, וממשיכה לשרוד. הם מטפסים זה על זה כבר חמש שנים כדי לא להישאר באפלה של האחר, ולא לגווע מחוסר יכולת לבצע פוטוסינתזה. כל אחד משני המטפסים הגדל בנפרד, מצליח להכניע עצים ושיחים אחרים הגדלים בקרבתם. אם האדם לא יתערב לטובת אחד מהם, ימשיך כנראה במאבק לעוד כמה שנים, והתצפית עליהם נמשכת.
 

שרביטן מצוי  Ephedra campylopoda  

השרביטן נפוץ מאוד באזורנו והוא גורם נזק לעצים ושיחים שעליהם הוא מטפס. הוא נפוץ בכל החבל הים תיכוני, בבתות ובגריגות בהרים סלעיים. הוא מטפס על עצים ושיחים ועלול "לחנוק" אותם. בכרמל נראים כמה עצי בר חזקים וגבוהים, מכוסים לגמרי בענפיו הדקים של השרביטן המצוי ועם הזמן העצים יתייבשו ויעברו מן העולם, כמו עדות של מאחרים.  

בגבעות טבעון – אלונים - נופית יש מספר עצים העומדים באותו המצב כגון לבנה רפואי, אשחר ארץ ישראלי, עוזרר קוצני ועצי נוי, מכוסים כמעט לגמרי בענפיו הדקים של השרביטן והם נמצאים בשלבי כיסוי וחניקה שונים. הסיבה למותם של העצים והשיחים היא, שאינם יכולים לבצע פוטוסינתזה ללא אור, שהוא תנאי הכרחי לקיומם של צמחים ירוקים.      

השרביטן גדל כשיח סבוך, בבתות ובמקומות פתוחים והוא גדל כמטפס המגיע לצמרות העצים בחורשים בהרים. זהו צמח ירוק – עד, השייך לסדרת הגנטניים, למשפחת השרביטניים, לסוג שרביטן ולמין שרביטן מצוי. ענפיו דקים רותמיים, בעלי חריצי אורך.

הענפים הירוקים מבצעים פוטוסינתזה במקום העלים החסרים וכך הוא שומר על מאזן המים שלו לאורך הקיץ היבש. במפרקים אפשר לראות קשקשים דקים שהם שרידי עלים מנוונים (העלים מאבדים יותר מים מחלקי צמח אחרים). הוא משתרג על גבי סלעים ומטפס על עמודים ועל עצים.

הוא פורח מחודש מרץ עד יוני, ופירותיו האדומים בולטים בנובמבר דצמבר. הוא צמח חד ביתי, כלומר יש פרחי זכר (אבקניים) ופרחי נקבה (עליניים). הפרחים הזכריים (האבקניים) ערוכים בקרקפות, ולכל פרח יש אבקן אחד בעל מספר שקי אבקה. הפרחים הנקביים (העליניים), מרוכזים בקבוצות וכל פרח מכיל ביצית אחת עטופה במעטה אחד.

אחרי ההאבקה וההפריה של הפרח, נוצר מעין פרי בית גלעין, האופייני לצמחים חשופי זרע. השרביטן נמצא במאובנים שגילם נע בין 10 לבין 30 מיליון שנה, והוא צעיר מיתר חשופי הזרע שהופיעו כבר לפני מאה שלושים מיליון שנה.
 

בוגנביליה נאה  Bougainvillea spectabilis 

הבוגנביליה שייכת למשפחת הלילניים ומגדלים אותה בארץ כצמח נוי תרבותי. הוא עלול לגדול בצורה פראית ולהשתלט על הצמחים הגדלים מסביבו אם לא גוזמים אותו ומשתלטים עליו. מגדלים את הבוגנביליה  בעיקר כגדר חיה קוצנית שאינה עבירה. בטבע היא גדלה בר ביערות הגשם, לאורך נהר האמזונס, בדרום אמריקה ומשם היא הופצה לכל העולם. באזורנו היא הסתגלה להתקיים באקלים הים תיכוני והיא נפוצה מאוד בגלל עושר צבעיה וחסכונה במים. בטבע היא מגיעה לגובה של 10 מטרים ופורחת ברוב השנה להוציא את חודשי הקיץ.  

מרחוק נראים עליה הצבעוניים כעלי כותרת של הפרח, אולם כאשר מתקרבים לצמח רואים שהפרחים קטנים וחבויים. העלים הצבעוניים מושכים אליהם פרפרים וחרקים מאביקים, המוצאים את דרכם אל הפרחים הקטנים. אם רוצים לשתול בוגנביליה בגינה, חייבים לשמור מרחק של שני מטרים לפחות מהצמחים הקרובים, על מנת שלא תחנוק ותדכא אותם.

אסור להכניס צמחי בר לארץ ללא אישור ובקרה, ויש לבדוק היטב לפני שמכניסים צמחי תרבות זרים, שמה הם ישתלטו על צמחי הגן, או יהפכו לפליטי תרבות וישתלטו על צמחיית הבר המקומית.   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                               

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                  

 

 

 

Comments