עצי איקליפטוס

עצי איקליפטוס  ( Eucalyptus )  \  אהוד קלפון

איקליפטוס הוא עץ ירוק עד השייך למשפחת ההדסיים, מוצאו ממאות המינים האנדמיים הגדלים באוסטרליה ומשם נפוץ לכל העולם. איקליפטוסים גדלים בכל מקום באוסטרליה חוץ מהאזור הטרופי ומהווים רוב סוגי העצים הגדלים בר שם. הם גדלים במדבר, באזורים ממוזגים גשומים, לאורך החופים הלחים ובהרים גבוהים. עלי האיקליפטוס מכילים שמן אתרי המשמש לתרופות שונות.

בימים החמים מבחינים באובך מיוחד המכסה את יערות האיקליפטוסים הנובע מהשמן האתרי המתנדף מהעלים. השמן האתרי מאוד דליק ויש שרפות ביערות איקליפטוסים, אולם העצים מתחדשים מניצנים או מזרעים. שני מיני האיקליפטוסים שהתאקלמו כמעט בכל היבשות, בסוגי אקלים צחיחים או סובטרופיים, הם איקליפטוס המקור ואיקליפטוס כדורי. העץ גדל מהר ומשמש לנוי, לתעשיית נייר, עץ לבעירה, כשובר רוח להגנה על גידולים חקלאיים וגם להפקת תרופות מהשמן האתרי שבעלים.

האיקליפטוסים הופיעו כנראה לפני שלושים מיליון שנה, זמן קצר אחרי שהיבשת שהכילה את אוסטרליה וגינאה החדשה נפרדה מיבשת גונדוואנה. לפני עשרים מיליון שנה הפכה היבשת צחיחה יותר והידלדלות חומרי המזון בקרקע הובילה להתפתחות היער הפתוח, המורכב בעיקר מעצי שיטה וקזוארינות. אולם כאשר התגברו השריפות באזורים היבשים התרבו האיקליפטוסים המתחדשים מהר אחרי שריפות ותפסו 70% מכלל היערות, במקום עצי קזוארינה, ושיטה.

החוקר בנקס אסף במסעותיו דגימות של איקליפטוסים, הביא אותם לאנגליה על מנת לזהותם, ואז הזדמן הבוטנאי הצרפתי שארל לואי ,שבחן אותם ובחר בשם המדעי "איקליפטוס" שהוא חיבור בין שתי מילים ביוונית. eu – "היטב" ו־kalypto "מכוסה", כלומר "מכוסה היטב". הכיסוי מתייחס למכסה (operculum) של ניצן הפרח שניתק בזמן המתאים על מנת לאפשר לפרח להיפתח. צורת המכסה של הפרח שונה בכל מין של איקליפטוס, וצורה זו קובעת במקרים רבים את החלק השני של השם המדעי. לדוגמה, השם המדעי של ה"איקליפטוס הכדורי" הוא Eucalyptus globulus. השם Globules מתאר את צורת מכסה הדומה לכדור.
רוב עצי האיקליפטוס מגיעים לגובה שבין 10 עד 50 מטרים אולם יש סוג הנקרא  "איקליפטוס רגננס", הגדל באוסטרליה, המגיע לגובה של כמאה מטרים. שורשי האיקליפטוס יכולים להתפשט עד 30  מטר רוחב ולהעמיק עד קרוב לעשרים מטרים. מערכת השורשים המסועפת, שואבת כמויות גדולות של מים, ומאפשרת לו צמיחה מהירה, ועומק שורשיו, מעגן אותו היטב הקרקע מפני רוחות חזקות. השורשים המתפשטים לרוחב יכולים להוות בעיה לבניינים קרובים, והם עלולים לפגוע בצינורות מים וביוב. הגזעים של רוב מיני האיקליפטוס זקופים, היקפם גדול ועצתם קשה. 
יש לו קליפה עמידה מחוספסת, וקליפה מתקלפת, ויש לו עלים צעירים, שהם בדרך כלל חסרי פטוטרת, יושבים ונגדיים, ועלים בוגרים, שכמעט תמיד מסורגים. צורת העלים משתנה מעלים עגולים, לעלים חרמשיים כמו באיקליפטוס המקור, או לעלים סרגליים ארוכים ודקים בסוגים אחרים.

בעלים יש בלוטות המייצרות שמן אתרי בעלי ריח עז וייחודי. העלים עבים וגילדנים בדרך כלל, ומכוסים לעיתים בשעווה לבנה (קוטיקולה). ברוב מיני האיקליפטוסים קל להבחין בתפרחות. בחלק מהם יש שפע של פרחים שצבעם לבן, קרם, ורוד, צהוב, אדום או סגול. יש מיני איקליפטוס הפורחים פעם בשנה (בדרך כלל בקיץ), ולעומתם יש מינים המסוגלים לפרוח כל השנה כדוגמת איקליפטוס המקור העשיר בצוף.

הפרחים דו מיניים, השחלה תחתית, עם עמוד עלי אחד המוקף באבקנים רבים. פרי האיקליפטוס הוא הלקט (פרי יבש הנפתח על ידי מכסה או נקבים). צורתו וגודלו של ההלקט עוזרים בזיהוי מין האיקליפטוס. הזרעים שבהלקט מוכנים לנביטה כעבור שנה מזמן הפריחה, אך ההלקטים נשארים על העץ עד שגירוי חיצוני כדוגמת חום משריפה גורם לנשירתם.

רק זרעים מעטים בכל הלקט הם פוריים. הם נראים גדולים יותר מהזרעים הלא פוריים שנראים זעירים. עצים בני 20 עד 40 שנה מייצרים את כמות הזרעים הגדולה ביותר. האיקליפטוס מייצר כמויות גדולות של זרעים, כדי להתמודד עם פגעי טבע כגון שריפות, והם נובטים תחת קרינה ישריה של אור השמש. פרי האיקליפטוס נשאר סגור עד שהוא נופל על הקרקע, זרעיו מתפזרים בהדרגה ונובטים מתחת לצמח האם. בפרחים יש צוף רב, שאותו מנצלות הדבורים לעשיית דבש, כשאין פרחים אחרים בשדה. יונקי כיס צמחוניים, כגון קואלה, ניזונים רק מעלי האיקליפטוס המשמשים כמזון ומים כאחד. הקואלה מזהה (על ידי הריח) את מיני האיקליפטוסים שטובים לה, ונמנעת ממינים רעילים. לקואלה יש אופי רגוע בשל חילוף החומרים האיטי שבגופה, וגם משום שעלי האיקליפטוס לא מספקים הרבה אנרגיה. האיקליפטוס מצליח לשרוד באדמות גרועות ובסוגי אקלים שעצים אחרים אינם מצליחים לגדול בהם. מינים מסוימים מסוגלים לעבור שנה שלימה ללא גשמים, ומינים אחדים עמידים בפני חום, יובש, קור ובמידה מסוימת גם קרה.

הוא עמיד בפני שריפות ויש לו יכולת להתחדש לאחר שריפה או כריתה. האיקליפטוסים הראשונים הגיעו לארץ ישראל בסביבת שנת  1880 , לבית הספר החקלאי מקווה ישראל. הנטיעה הגדולה הראשונה של איקליפטוסים, הייתה בשנת 1888 , אז ניטעו אלפי עצים בפתח תקווה, ועד שנת 1921, ניטעו עוד אלפים רבים בראשון לציון, פתח תקווה, חדרה, ראש פינה, מזכרת בתיה ועוד.

האיקליפטוס הוא עץ יער חשוב בארץ ומשמש מקור לצוף, לשוברי רוח בצדי הדרכים, ולחורשות צל. איקליפטוס המקור הוא המין הנפוץ ביותר בארץ, באוסטרליה ובעולם, ועשוי להגיע לגובה של  25  מטר ולקוטר של כשני מטרים.

                                                                   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                              

 


Comments