אלון תבור ואלון מצוי

אלון תבור ואלון מצוי  \  אהוד קלפון

 

אלון תבור (Quercus ithaburensis)

חברת אלון התבור ולבנה רפואי, גדלים ביער צפוף המשתרע על כשלושת אלפי דונם,  בגבעות הקרטוניות שבין שער העמקים, טבעון, אלונים עד לשפרעם. יער זה הוא שריד קטן מהיערות שכיסו בעבר חלקים גדולים של ארץ ישראל. רוב עצי היער בסביבה זו הם צעירים יחסית, שהתחדשו מחוטרים ומזרעים וגדילתם איטית מאוד. אולם יש מספר עצים עתיקים בני מאות שנים בעלי גזע רחב, שחלקם נמצאים בשדות קיבוץ אלונים ושלושה עצים מרשימים נמצאים בשדה פתוח בין כפר יהושע ורמת ישי.

בגליל אפשר למצוא עצים עתיקים מאוד שהשתמרו ליד קברי צדיקים ולא נכרתו בגלל קדושת המקום. מיערות העבר נשארו שרידים בשרון, בשומרון, בכרמל, בגליל התחתון, בגליל העליון המזרחי, בעמק החולה, בגולן ובגלעד.

אלון תבור הוא עץ נשיר הגדל עד לגובה של 600 מטרים מעל פני הים ואלון התולע שגם הוא עץ נשיר, גדל בגבהים שמעל 700 מטרים בגולן ובגליל העליון. לעומתם, אלון מצוי הוא עץ ירוק עד, המהווה את המרכיב הראשי של החורש הים תיכוני בגליל ובגולן ובכל מזרח הים התיכון.

אלון תבור הוא עץ חד ביתי שגובהו מגיע לעשרה מטרים, עליו משוננים ומצופים שערות דקיקות צפופות וצדם העליון מבריק. הפרי הנקרא בלוט הוא למעשה אגוז חד זרעי היושב בספלול המתפתח ממצעית הפרח הנקבי. הבלוט אורכו 5 ס"מ, רוחבו 4 ס"מ ואורכו פי שניים מאורך הספלול שקשקשיו כפופים לאחור. הבלוטים משמשים מזון בטבע לבעלי חיים רבים וגם האדם נצלם בעבר למאכל ולתעשייה. מהעפצים הגדלים על העץ, נהגו להפיק דיו ששימש לכתיבה על קלף מעור או על נייר.

הפריחה של האלון מופיעה בצפיפות בחודשים מרץ - אפריל. פרחיו הנקביים מופיעים בקבוצות קטנות של שניים עש ארבעה פרחים הנראים כמו כדים קטנים, בעלי שלושה עמודי עלי, צלקות בולטות ושחלה תחתית. פרחיו הזכריים מסודרים בתפרחות ארוכות התלויות כלפי מטה. בכל פרח יש כשישה אבקנים, שאבקתם עפה ברוח להאבקת הפרחים הנקביים. הבלוטים אינם נפוצים ומתרחקים מהעץ, אלא נופלים לרגליו ונובטים בצלו.                                                              

אלון מצוי (Quercus calliprinos  )

אלון מצוי הוא עץ חד ביתי המגיע לגובה של כעשרה מטרים ומרכיב את עיקר החורש הים תיכוני בארץ ישראל ובארצות השוכנות במזרח הים התיכון. שורשיו מסועפים ומעמיקים מאוד בקרקע בין סלעי ההרים. עליו קטנים ומשוננים וגם גלדניים וקרחים בניגוד לאלונים האחרים שעליהם גדולים יותר ומכוסים בשכבת שערות צפופה. עצים מעטים הצליחו לשרוד מאות שנים, במקומות קדושים לתושבי האזור, שלא כרתו אותם.

אלון מצוי ענק רובץ על הקרקע בכניסה לחורשת הארבעים בכרמל ועוד עצים עתיקים פחות, גדלים במרחבי השמורה. אלון מצוי עמיד נגד מחלות ומזיקים וגם עמיד בפני היובש הרב של הקיץ. הוא מתחדש לאט לאחר שריפה או כריתה וחוזר להרכב הטבעי של חברת אלון מצוי ואלה ארץ ישראלית. עצי אלון מצוי מרכיבים חורשים צפופים וגריגות בגולן, בגליל העליון והתחתון, בכרמל, בשומרון ובשרון. הוא פורח באביב (בחודשים מרץ – אפריל) בפרחים אבקניים זכריים, ובפרחים עליניים נקביים. הפריחה הזכרית נראית בצורת עגילים קטנים מלאי אבקה ופרחי הנקבה נראים די דומים ללא אבקה. לפרחי הזכר יש כשישה אבקנים, הנושרים מיד לאחר פיזור אבקתם, ולפרחי הנקבה, יש שלושה עמודי עלי, שחלה תחתית ופרי בלוט שהוא אגוז חד זרעי.

לאחר נפילת גרגרי אבקה מהפרחים הזכריים ופיזורה על ידי הרוח, נעשית האבקה והפריה בפרחים הנקביים. לאחר ההפריה, חולף זמן של שנה וחצי עד לעשיית פרי הבלוט. הספלול של אלון מצוי מורכב מקשקשים קצרים הפונים הצידה והספלול של אלון תבור מורכב מקשקשים הפונים לאחור. בעבר גדלו האלונים השונים עד לגובהם המקסימאלי, אולם בגלל פגיעת האדם והעזים בגזעיהם ובנופם, הם נראים כיום כשיחים סבוכים עם מספר גזעים לא עבים.    

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                                            

 

             


Comments