אבק מדבר ברוח

אבק מדבר ברוח  \  אהוד קלפון

 

האבק והחול המגיעים לשמי הארץ, מקורם מהנגב, מסיני, מחצי האי ערב וממזרח הסהרה. כאשר אוויר חם עולה ורוח מדבר נושבת, נישאים מעלה אבק וחול. החול שגרגיריו גדולים וכבדים, מוסע למרחק קצר וצונח אל האדמה, אך האבק שגרגיריו דקים וקלים, מרחף זמן רב באוויר, ומוסע למרחקים. החול אינו עולה לגבהים באוויר, אך האבק יכול להגיע לגובה של קילומטר וחצי. אבק סמיך, חוסם את פני השמש, פוגע באיכות האוויר, ומקשה על תעבורה אווירת.
על פי האו"ם, במאה העשרים הוכפלה כמות האבק באטמוספרה של כדור הארץ. ממדבר סהרה, מוסע האבק ברוח לאוקיינוס האטלנטי, ואף לדרום אמריקה. האזורים המושפעים ביותר מסערות אבק נמצאים במדבר ובחצי מדבר כמו ארצנו. עם בוא הסתיו והאביב אלנו, מגיעים החמסינים הגדולים, מלווים לעתים בסופות חול ואבק. ביחד עם האבק, מוסעים גם מיקרואורגניזמים למיניהם שעלולים לגרום למחלות, נוסף על הנזק משאיפת אבק לריאות. מאידך, האבק הנושא עימו ברזל, משפיע על גדילת הפלנקטון הימי המהווה בסיס לפירמידת המזון ולשרשרת מזון.
צמחי הפיטופלנקטון הזעירים, המרחפים בשכבה העליונה של מי האוקיינוס, נעזרים במינראלי האבק להתפתחותם, נוסף על תהליך הפוטוסינתזה שהם מבצעים. מהם ניזונים יצורים זעירים מהחי, המהווים מזון לדגיגים, לדגים ולבעלי חיים ימיים אחרים.  
תנועת החול והאבק באוויר יוצרת חשמל סטטי, הנגרם עקב חיכוך החלקיקים זה בזה. לעתים רואים את התקדמות הסופה כחומת חול ואבק סמיכה, המכסה כל דבר שנקרה בדרכה. על פי החוקרים, האזורים הסמוכים למדבר, נעשים שחונים ומאובקים יותר עם השנים, ובארצנו המדבר מתקדם לאט צפונה. ככל שהמדבר מתרחב, מתרבה אבק האוויר החוסם את הגשמים, והמדבר גדל יותר. חלקיקי האבק פועלים באטמוספרה כמו גזי החממה, הבולעים את הקרינה החוזרת מפני הקרקע, ואינם מאפשרים לחום לברוח כמו בחממה.
בתהליך טבעי, זה מאפשר קיום של החי והצומח על פני כדור הארץ, בניגוד לכוכבי לכת אחרים חסרי אטמוספרה. בנוסף לתהליכים הטבעיים, מתווספים עוד גורמים על ידי האדם שמאיצים את עליית הטמפרטורה בכדור הארץ. כתוצאה מכך, מתרבות השריפות, הנהרות עולים על גדותיהם עקב גשמים עזים והצפות, כמו באוסטרליה, והאוקיינוסים עולים בהדרגה.
על מנת להגביר את כמות הגשם בארץ, מפזרים חלקיקי יודיד הכסף, המהווים גרעיני התעבות בעננים, שסביבם מתלכדים אדים, ההופכים לטיפות גשם. כך מצליחים להוריד בצורה מלאכותית עוד 13% גשם מעבר לכמות הטבעית השנתית, על יד זריעת עננים. אם מפזרים יותר מדי יודיד הכסף בענן, גודל הטיפות יהיה קטן ולא יתעבו לטיפות גשם.
ידוע גם שחלקיקי אבק בריכוז נמוך, עשויים להוות גרעיני התעבות להתלכדות אדי מים בענן. אך כאשר מתרבה האבק וריכוזו באוויר עולה, נוצרים גרעיני התעבות רבים מאוד, המושכים סביבם אדים מעטים, היוצרים הרבה טיפות זעירות, שאינן מתלכדות לטיפות מים גדולות. מכאן שעם התגברות האבק באוויר, העננים אינם ממטירים גשם, מתרבים ימי הבצורת, האזורים הסמוכים למדבר מתייבשים, והמדבר גדל. באזורים המתייבשים, חלקיקי אבק עולים לאוויר ומונעים גשמים, והמעגל חוזר על עצמו ומתרחב. למעלה מ 60% משטחי ישראל צחיחים, שבהם ממוצע הגשם השנתי נע בין 50 ל 200 מ"מ.                                   

גם שריפות יער גדולות מעלות לאוויר חלקיקי פיח רבים, שהם אירוסולים אורגניים מפחמן, המונעים יצירת עבים ומטרים, כמו בריכוז גבוה של אבק. כדי שטיפת מים תרד מענן ותגיע לאדמה, עליה להיות לפחות בגודל של אלף מיקרון (אחד מילימטר). טיפות המים בעננים הן זעירות מאוד שגודלן רק מיליונית המילימטר והן זקוקות להתעבות רבה כדי שיתהווה מטר.

Comments